יש דברים שרציתי לומר

אף אחד לא זוכר את אייפון 1.0 העולם התחיל באייפון 3.0

מאד אהבתי את אמא של יפעת, היא הייתה מאד שונה מהבנות שלה, לכולם היה מבנה גוף מעוגל,רזות אבל עגולות

ישבן עם מותן צרה, היא הייתה אוליב, רזה וארוכה למרות שכאשר הכרתי אותה הגיל סידר לה קצת חביתוש קטן בבטן.

אישית אני אוהב שיש לנשים קצת בטן, סוג של סטיה. אבל לא זאת הסיבה שאהבתי אותה.

היא הייתה חזקה, נפשית ופיזית, ערכית שלקחה החלטות קשות בחייה, לגדל ילד עם מחלב נפשית קשה, לטפל באבא דמנטי.

היא סחבה שם משפחה שלמה על הכתפיים הצרות בלי לבקש דבר.

ולמרות שכשלה כמה פעמים, אולי עבור יפעת היא כשלה בנקודה הכי גרועה, עדיין יפעת מצאה מקום לסלוח, לפעמים.

אחרי שההורים של אבא שלי מתו, הוא עשה מסע שורשים במטרה להשיג לנו דרכון פולני נכסף.

אולי כמו שהיא אומרת, גברים אוהבים משימתית, דאגנו שיאכלו, צ׳ק, דאגנו שהיא תגמור,צ׳ק, משימות ואהבה.

אז הוא המציא משימה כדי שיוכל לרגע ללכת במורד הריגשי של הזיכרון.

הוא מצא תמונה, שלהם עומדים על הרציף עם שני ילדים קטנים ושמיכה מלאת חפצים, דור 0.0 של השרדות

שם לרכות לא היה מקום, עבורם אהבה הייתה לשלם על לימודים של הילדים, לשאול למה לא 100 כאשר קיבלו 97.

ומיץ פז אשכוליות בארוחת שישי.

זה היה המודל שההורים שלי התחילו איתו. מזל שאבא של אמא שלי היה כלכך דפוק שהיא החליטה שצריך ספר.

עברהו למודל 1.0 להלן דוקטור ספוק.

אבל רוב ההורים היו אמא של יפעת, חינוך להישרדות מלווה בטיפה רוך.

ההורים הורישו לי גנטית שני דברים נפלאים, אחד מאבא והוא השיכחה והשני הוא החמלה, בכל זאת אמא תרמה דבר או שניים.

בנסיעה האחרונה עם דוד שלי ז״ל, הוא אמר לאבא שלי, אף פעם לא 5הבתי את אמא, אני גם לעולם לא אסלח ואוהב אותה .

אני בטוח שהוא חטף ממנה מכות, היא הייתה קשוחה עם עיניים כחולות מפחידות, קרות כמו הגיהנום, זה רק סיפור ילדים שהגהנום חם.

הגהנום הוא קור, סוהרסנים שלוקחים לך אל שמחת החיים. כמו נישואים גרועים.

היום העולם הוא אחר, הרבה פחות הישרדותי, אנחנו מפנקים את הילדים, מכינים אותם לעולם רך יותר, קשוח ורך

אנחנו מלמדים אותם שאהבה היא הכרחית, של לסלוח זאת מעלה, אומנות עוטפת אותם, לא בטוח שבאושוויץ הייתה אומנות

הם דור 3.0, העולם מתחיל בהם, באיזון בין קשיחות הישרדותית לחמלה ורכות.

בדרך ננסה להראות להם את תחילת המסלול, דור 3.0 איזה דור מופלא, אני רואה את המתבגרת, איזו הבנה ריגשית 

והיא עדיין קשוחה מספיק להתמודד עם העולם, אני מקווה, אחרת קצת כשלתי בתפקיד