יש את האנשים שמתלבשים יפה לספורט הבוקר שלהם, יש להם טייץ מתואם חולצה מתנדפת, כובע קסקט מהודר ונעלים תואמות כובע. אני חושב שלחתונה שלי, לא הייתי כלכך מותאם לבוש, אני לעומת זאת, יש לי חולצת ב, בארון יש טריקו א, כאלו שהולכים איתם לעבודה, כאשר פג להם התוקף הם עוברים לערימה של חולצות ב, שתפקידה ספונזה ספורט או שיפוצים.
בכלל יחד עם הזקן הגדל וחולצת ב, אני די דומה לערפאת בימים הפחות מוצלחים שלו, למעט הפרקינסון, הכי ערפאת.
אז איפה זה פוגש אותך ?
אין לי מושג, אני יודע איפה את תפגשי אותי, בנמל יפו, לבושה נוח עם נעלים מתאימות להליכה קלה, הכי חשוב תלבשי חיוך.
ואולי ברגע האחרון נשנה מיקום, סתם בגלל נוחות. כי בסוף צריך עיניים טובות וחיוך רחב, לב פתוח ונפש חפצה.
אולי הכי מסוכן זה אזור הנוחות, זה המקום בו אתה כלכך בטוח בחייך, בשיגרה שלהם ואין לך שום רצון לשנות דבר. כי למוות הקליני הזה יש ניחוח מתוק וטעם משכר. איך לא נהפוך לזוג משעמם שאלה האופניקית, אולי השאלה הטובה היחידה שהשאירה. הדודה ואני אוספים שנים משפטים שהשאירו אנשים בחיינו, אנחנו שומרים אותם ומשתמשים בשעת הצורך.
אבל איך נמנע מאזור הנוחות ? אני מניח שזה בלתי נמנע, כולנו מתמכרים קצת לאזור הנוחות,שיגרה מעולם לא הצלחתי לקיים לאורך זמן,תמיד קרה משהו, זה גם תוצאה של עשיה, עדיין אני מייחל לשיגרה טובה, כזאת עם אישה חכמה, שמחה מינית וקצת שרוטה. לפעמים הגורל מכה בנו, לפעמים הסביבה מייצרת, זה הזכיר לי לרגע את יוסי בנאי, שר על שלוותם של אוהבים.
אפילו מדינת ישראל נכנסה לנמנמת אזור הנוחות ועתה הפלסטינים דורסים שני שוטרים מכפר ירכא, להזכיר לנו את סכנת האזור.
אמציה מצא שיטה חדשה להטריף את נמו, נמו בגלל הנכות, יש לו צוואר מוטה הצידה בסקרנות אבל כנראה גם קצת פחות נוח לו בגובה. אמציה רץ לחדר האמבטיה, קופץ למרפסת שירות ודרך המזגנים חוזר למטבח. נמו מיילל כל פעם בתסכול, בוא לשחק איתי.
אני רק שמח שטוב לו פה, הוא באמת היה אבוד בעולם, חולשה שכזאת.
