לפני שנתיים. 25 בספטמבר 2021 בשעה 5:04
הקול שלה בבוקר נעים, המקצב שלה חד ומהיר, לפעמים כל-כך ענייני, אתה שומע את רשימת המטלות המצטברת.
לרגע חשבתי שאם הייתי שם, הייתי קם, נועל את הדלת, מסובב אותה על הבטן.
תמשיכי לדבר.
הייתי פשוט מזיין אותה חזק, עד שהמילים היו מתחילות להתגמגם, הנורמליות שלה מגרה אותי. הקול שלה נעים.
לרגע דמיינתי איך הגוף הקטן שלה נרדם עלי, היד משחקת לי בשערות החזה.
היא כמו ציור מעורפל של איש גורדון, משורטט בכאוס קל, המחשבות שלנו מתערבבות יחד.
תמשיכי לדבר.
לרגע היא צוחקת, והכל נראה ברור