הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו - לא האפלה שבתוכנו - שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו - איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת - איזו זכות יש לך לא להיות? אין שום-דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי-ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד.
- מריאן ויליאמסון
מחיאות כפיים סוערות למריאן ולאתוס האמריקאי, יש בו משהו נפלא, הטוב מנצח, זה רק תלוי בך וכל אחד יכול להגשים את החלום. יש איתו רק בעיה אחת, הוא פשוט שקר וכזב.
הנאום הזה הוא קצת הורוסקופ, מספר לך את מה שאתה רוצה לשמוע.
אבל מרבית האנשים פוחדים להיות חלשים, חסרי אונים, כמו אותו שכן שהיה לי בגאולים, שהגמל שלו נשך את הזרוע וגרם לו נכות, כזאת נכות שהוא נאלץ להיות תלוי בזולת להתלבש או להתקלח, בסוף הוא ירה בעצמו למוות.
אולי אני באמת גבר לבן פריווילג כמו שיפעת אמרה, הפחדים שלי אינם ביסודות הפירמידה של מאסלו, אינני חושש מקורת גג או מזון, כמובן שהפחד הכי גדול שיקרה משהו למתבגרת, אבל זה כלכך טריוויאלי ומשותף לכל אדם.
אני מניח שהפחד הכי גדול שלי להיות תלוי, אבל לשם כך יש אקדח, מקווה רק שלא כמו המיזנתרופ של סארטר, יהיה לי אומץ לירות בראש.
פעם, פעם פחדתי שאין לי לב, אפילו הכרתי מישהי שציירה לעצמה קעקוע של לב על העורף, היא צחקה ואמרה שאומרים עליה שאין לה לב אז ציירה אחד, כדי שיהיה לה.
ואולי אני רק רוצה לנשק לה את הלב, אולי גם קצת אכאיב לו עם הזקן המחוספס שלי רק כדי שתזכור שהוא שם, ואם יהיה לה קשה אז אביא עט כחול ואצייר לה לב על העורף, שיהיה לה קל.
אז אין לי כוונות לשחרר את הפחדים שלי, הם שומרים עלי, אבל יוצר מכל הם דוחפים אותי קדימה, מדרבנים, אני רק משתדל שהם לא ישתקו אותי למוות.
הלבד הזה בבית עושה לי מוזר, כמו ויפאסנה בראש, השיח הפנימי קצת משתתק, כמו מנוחה ממחשבות, זה בין נעים למדאיג.
אז מחר אלך לים שוב ואחכ אפגוש את הדודה ויום שלישי יהיה מעבר לפינה