מתחת למלון יש מסעדה איטלקית בשם המגניב, ענתיקה, רק בגלל השם נדלקתי, כי מי לא ירצה לאכול בענתיקה, יש שם מרק עגבניות מושלם ומלצר מקוסובו, דיברנו באנגלית רצוצה והסכמנו מייד שהגרמנים עם של קקות. סתם לא נחמדים כמו שאמרה גולדה על הפנתרים.
אבל יש שני דברים שהייתי לומד מהם, ראשית יש המון כבישים עם 3 מסלולים, כל כמה קילומטרים צד אחד מקבל 2 והשני נשאר עם אחד, חסכוני יעיל.
גם בתי הקברות שלהם שמחים, מצבות לא מסודרות והכל ירוק, דשא במקום בטון.
אם כבר למות אז בכר דשא שמח.
מצחיק שהיא מגלה שיש לי גג אלוהים על הראש, זה שילוב, אלוהים נותן צ'אנס ואני מספיק גמיש לקחת.
אולי לכולנו יש בעצם שרידי מזל, צריך רק לזהות את ההזדמנות ולקבל בשתי זרועות פתוחות לרווחה
את הבוקר פתחתי הצעידה נמרצת ברחבי העיר הישנה,הגעתי היישר לשוק איכרים שנפתח, לא התאפקתי וקניתי בשוק האיכרים נקניקיה בלחמניה של מאייר. יש חטאים שווים.
אולי היא החטא שלי, בכל מקרה הלב מתגעגע הביתה, אל החתולים הילדה האישה,אל הטעם המוכר של סלט בטחינה, דברים פשוטים
