הבוקר ראיתי נחיתת ברווז באגם, כמו אבן שקופצת על מים ומשאירה אדוות גלים. כמו הטייס הגרמני שהנחית אותנו בפרנקפורט, הם לא הכי נחמדים הגרמנים, אבל לנחות הבן זונה ידע.
לא ברור לי למה לא מחאו לו כפיים, אם זה היה טייס יונתן שפירא, הקהל היה עומד על רגליו ומריע.
בכל מקרה, בירוקרטיות זה התקף חרדה עבורי, משהו במבנה הזה של פרטים וחוסר רציונל תמיד מלחיץ אותי. מין זיעה קרה שאולי שכחתי למלא בסעיף ז קטן והכל יחרב כמו פומפיי.
טיסות תמיד היו אירגון מעיק,מלון טיסה ולא לשכוח דרכונים, בדקת דרכונים, תבדוק שוב.
ואז המנוולים פוצצו את התאומים, כאילו לא היה מעיק קודם, עכשיו גם דוחפים לך אצבע לחלחולת ולוקחים לך את בקבוק המים. ואיך אפשר לטוס בלי בקבוקי.
השיא הוא הקורונה, נראה כאילו אות סינכרון קם לחבר את כל בירוקרטי העולם למען המועקה הנפשית שלי.
בקיצור חידת איך עושים בדיקת קורונה 72 שעות לפני הטיסה באיטלקית כאשר הם נחים שבת ראשון, עדיין לא נפתרה.
אז כן אני נשמע כמו אוי אוי אוי קשה לארגן טיסת נופש לאיטליה.
אבל בטיסה הבאה אני אומר, בשביל מה המציאו סאבאבית שתתארגן ותחסל את הבירוקרטיה, לדעתי יש לה חמש דקות פנויות בין שני בערב לשלישי בבוקר.
הבירוקרטיות עליה, אני תפקידי לזיין לה את הצורה. כל אחד יתמקד בדברים שהוא טוב בהם