קמתי נמרץ הבוקר, פתאום רוח הבניה והעשיה מתחילה לפעפע, הרצון לבנות דברים חדשים, ללמוד דברים חדשים מבעבע בשימחה, הרגשה שתקופת המנוחה שלקחתי מגיעה לסיומה.
אולי הייתי צריך אותה, זמן לתת לגוף ולנפש לנוח ולהחלים, יש עוד אבן קטנה שמפריעה, אבל הרגשה שהיא בדרך החוצה.
הכלומניקרון הזה מייצר חשש של מגפה, כל-כך הרבה חולים מסביב, דאגה קלה האם היא צריכה את הבוסטר הנוסף, כמו מספר נוסף בלוטו שמאפשר זכיה במקום הראשון.
לפעמים זה מוזר כמה התאמה יש ביננו, כאילו הכל היה מוכן לחיבור, הילדים המשפחות, הכל מתחבר כמו היה שם מאז ומעולם
הכי חשוב שיש סינכרון בין הזין והראש, שניהם מרוצים מהמצב,הראש מקבל אישה אישה , הזין מקבל שרמוטה זונה קטנה.
אפילו הלב מסתכל על שניהם אומר להם, אמרתי לכם.
רק בעיה אחת, הכל הוא עושה בבית, הכל, היא לא עושה כלום.
טוב כמעט כלום
בהליכת הבוקר חשבתי שהאבן כמוני, עקשנית ומעצבנת, כאשר היא תצא, אני מקווה לתפוס אותה להכין ממנה טבעת.
אולי נלמד צורפות לתת קצת מקום ליצירתיות
