בארבע לפנות בוקר, הראש שלה ישן אבל הגוף שלה מדבר איתי בשפה מוכרת, אנחנו זזים בקצב נכון, מי היה מאמין שזה עוד אפשרי.
מאמי, יש לי 37.6 חום, אני עומד למות
אני מנוזל, כואב הראש שלי יש לי דופק מהיר במיוחד.
לרגע קיוויתי שכל סמפטומי המוות הזה הם אומניקורון חביב, לפחות נמנע מחיסון רביעי.
אבל לא, סתם שפעת.
איזו מחלה רטרו לא אופנתית.
לפחות יש בשורה טובה, האבן יצאה בשושו בלי לספר לאף אחד.
אז מה עכשיו, אין יותר מחלות, הכל תקין, סתם נבלה יחד, נגדל את הילד שלה, נחזק את החברות נאהב ונעזור אחד לשני להתקדם.
בנאליות של זוגיות, שרק ישאר ככה.
המתבגרת מצאה חבר טמבל מספר 5.
זה מפתיע היכולת שלה למצוא כאלו טמבלים, לפחות היא מצמצמת את זמני השהות איתם
טמבל מספר 5 החזיק פחות מחודש.
לטענתה סופרים מאחד ואפס כמוהו לא מעלה ספירה.
היא תהייה דומית קשוחה הורסת
חמוד שהתחילו לתת לסופות שם, כמו באמריקה, מעניין אם יתנו שמות לנשים שנכנסות לחייך, מחריבות אותם ומשאירה אותך לטפל השאריות.
כמו נולן שלקח את אישתו לגור ביוטה, לאן הוא חשב שזה ילך ואיך זה יגמר.
בסוף הוא גילה שהיא מזדיינת עם הבוס שלו ועם בעלה של הבת שלו. חירבה אותו. אפשר לתת לה שם חיבה הסופה סוזי סופרייז. ואז נשיר כולנו את איי אם סוזי סופרייז
מעצבן מחלה לא אופנתית, בעצם זאת מחלה ויטאז.
