מעולם לא התחברתי לעניין של חדרי בריחה, כאילו אדם לא בורח מעצמו כל חייו, הדודה ואני היינו קוראים לזה, משבר מראות, כי אין לאנשים מראה בכניסה לבית, אם הייתה אולי העולם היה נראה טיפה יותר טוב.
אנשים לא בורחים מעצמם במכוון, זה מנגנון הישרדותי אני מניח, אז בואי נברח אל שיגרה נעימה, אני יודע שהיא לא תחזיק אצלנו מעמד, זה לא שאנחנו לא יציבים או רעועים למשב קפריזה, זה יותר עניין של אופי, אם אנחנו מזהים דקה פנויה אנחנו מייד מוסיפים שתי משימות, זה אנטי שיגרתי בעליל.
נהייה כמו אבא שלי, אותה ארוחת ערב כבר שנים, שתי פריחית אורז, קוטג' ביצה עין משתי ביצים, טינוף מטבח בשמן קופצני, צרחות מאמא שלי, שיגרה ידועה נוחה, כמו פוך בחורף קר
אני יודע שכל פעם את צריכה להתרגל אלי שוב, אני מבין שזה לוקח זמן, שהשיריון צריך מגע של לטיפה, לטיפה או ספנאכוס או סתם איזה צפחת טוסיק שווה. אבל זהיתי דקה פנויה ולא הייתה לי סבלנות להפשרת התרגלות
אולי פעם תקראי לי קטע מהיומן שלך, תתני לי להציץ לתוך מחשבה, אולי נעשה מזה שיגרה שבועית, תבחרי קטע אחד ותקראי לי.
בקרקס היה את מסובב הצלחות, מקל עם צלחת מסתובבת במהירות ועוד מקל ועוד מקל על האף ועכשיו על חד אופן וגירפה, בעצם אין ג'ירפה.
אז היום אני אבוא, רגיל להחריד, אתן לך חיבוק ונשב לאכול שני פריחיות אורז, קצת קוטג' וביצה עין משתי ביצים, נלכלך את המחשבות ונלך לישון מחובקים
שיגרה ליום שלישי
