יש דברים שרציתי לומר

לפעמים החיים סוגרים אותך בפינת הלחץ. אי אפשר לחמוק ממנו

השבוע נפתח בניתוח מעקפים לדוד שלי, ומייד המשיך בתקלות דחופות בעבודה.

יש משהו כמעט לא שפוי בעבודה לחוצה כאשר ברקע מחכים לתשובה מה עלה בגורל המעקפים.

האם כאשר הלב כואב מצער האם אנחנו יוצרים מעקפים לאהבה חדשה.

אולי לפעמים אנחנו צריכים התערבות כירורגית חיצונית להצלת הלב מבחירות כושלות.

הדודה סיפרה לי על בחור שהכירה, הוא סיפר שאוהב את העבודה שלו מאד, כאשר שאלה מה הוא אוהב

הוא שלח לה אייקון של סוכריה על מקל.

לפעמים אני תוהה אפ יש לה כישרון מולד למצוא אידיוטים, מצד שני, מה אני אגיד, כאילו הבחירות שלי היו טובות יותר בעבר.

אולי בסוף הילדים הם סוג של מרגוע ללב. כי למרות שהמתבגרת מעבירה אותנו בחישוקי דרמות גיל ההתבגרות

למרות הלילות מלאי הדאגה, בסוף היא אהבה נקיה מלאה ושלמה, אני אוהב אותה כלכך.

לפעמים נדמה שהילדים הם קצת התיקון שלנו בעולם.

המתבגרת שלי היא דרמה קווין, אימפולסיבית שמחה ועולזת את החיים, קצת יותר מידי ומכריחה אותי לגדל שריר סבלנות.

לפעמים אני צוחק עליה, שהקטנציק הוא תיקון העולם שלה, שורשיו נעוצים עמוק בלב והוא דורש ונותן מגע ויחס. זה פשוט נהדר.

בכל מקרה דוד שלי נראה שעבר את הניתוח בשלום.

לפעמים אני שואל אם אני נוהג בלב בכבוד והחמלה הראויים לו, האם אני נוהג בשלה או באחרים באותה אחריות 

כרגע לפחות כל מה שבא לי, זה לחבק אותה ולתת ללב מרגוע.

האם מרקו מצא את אמא שלו? איך יכול להיות שכל קיץ ראיתי מרקו ומעולם לא ראיתי את הפרק האחרון

עוספיה שוקקת חיים בלילה, כמעט מעשי כשפים, רק ריח עץ שרוף ממלא את הנחיריים, כי ב 22/2/22 עדיין משתמשים בעץ לחימום

או שלכולם יש  טאבוני פיצה על גחלים. לעולם לא נדע, סודות של הלב