טסתי עם המתבגרת לשבוע חופשה בברצלונה, באירופה עדיין יש דוכני עיתונים, בתוך הר של מגזינים עומד לו מוכר ויש ריח נייר מודפס.
זה זרק אותי לרגע לנעורים, בתחנה מרכזית תל אביב, בדוכן דומה מדיף ריח קניתי חוברות אירוטיות, סיפורי זימה נוטפים הורמונים של נער מתבגר.
מעניין מה קרה לאותם חוברות ??
האם אימא שלי פינתה את הבושה?
החוויה האותנטית, בכל טיול חייבים אחת והפעם מסעדה סינית אותנטית. זאת מילה לא טובה לאוכל, זה בעצם אומר, בישלנו רע, לא השתפרנו כלל, לא למדנו תרבות קולינרית.
ולכן יש פה אוכל אותנטי.
ראשית ליבי עם הסינים הסצואנים, לאכול בין מרק לנזיד של בשר שבושל למוות עם טונות של תבלינים מוחבא תחת הר פלפלים חריפים. זה לא טעים, זה פשוט בישול רע שניסו להחביא.
לרגע חשבתי על המלכה האם, הייתה מעקמת את האף אומרת איזו אמירה חריפה על הטבח ושאצלה יותר טעים.
חואן מירו, יש מוזיאון פחות מוכר בברצלונה על חואן מירו, הקשוחה החולה לא מתחברת לאומנות מודרנית, גם המתבגרת לא.
אבל בעיני זה היה מסע מופלא בתוך דימיון של אדם, מלא צבע ורגש, כעס ותסכול
אני אוהב שהמתבגרת לפחות מנסה, זה הזרעים שאחר כך צומחים בתוך האישיות ופורחים לעושר תרבותי ואנושי.
כפות רגלים כואבות זה סימן טוב רק בצד הלא נכון של השוט
