שוב מוצאת את עצמי נכנסת הביתה מאוחר בסופו של יום ארוך.
עד לפני כמה רגעים הייתי עם אנרגיות מטורפות, שיחות טלפון, קביעת זמנים והראש לא מפסיק לעבוד. בדרך הביתה אפילו לא יכולתי להתפנות לחשוב על הרגע הזה, הרגע שבו אכנס הביתה והמנועים יכבו.
באותה שניה שנכנסתי התישבתי על הספה, הורדתי נעליים ורק רוצה להתקלח ולהוריד ממני את היום הארוך.
ראיתי אותך שוכב בחדר ובוהה בטלוויזיה (במשחק כדורגל מאוד חשוב מסתבר)
חשבתי שיהיה לי רגע לעצמי.
בואי הנה מיד!
אני מחכה לך כבר הרבה זמן!
"סליחה שהתעכבתי"
נכנסת לחדר...
מה זה כל הבגדים שעליך? את יודעת שאסור להיכנס לכאן עם בגדים.
מורידה במהירות את בגדיי, מתישבת בין רגליו ומתחילה ללקק ולענג אותו. ואז היא הגיעה.... הסטירה. היא הפתיעה אותי... ואחריה עוד אחת ועוד אחת חזקה יותר.
שומעת את המגירה נפתחת (לא מציצה אפילו לראות מה יוצא משם).
אחרי כמה שניות ידיי כבר קשורות למיטה (מרשים אותי הקשירה בזווית חדשה)
הוא מאחוריי מלטף את גופי מלטף את המקומות שעד לפני רגע סטר להם. אני נרגעת אבל מבינה שזה רק לכמה שניות.
הוא מעביר אצבעות באחוריי מרטיב ומשמן אותו היטב וחודר במהירות!
צעקה מפלחת את השקט שבחדר אני גונחת ומיללת עוברת לעולם משלי, ממלכת הקסם שבה סורר שקט מרגיע ורק הנשימות והגניחות שלי נשמעות שם.
הוא יוצא וחודר שוב במהירות שיא, עמוק יותר מתמיד וכאב חד מפלח את גופי.
בין גניחה לצעקה... דמעות קטנות זולגות על לחיי ונספגות במזרון שראשי כאילו מנסה להיכנס בו.
הוא לא מפסיק אבל בודק את הנוכחות שלי"אני מבין שכואב לך"
ואני מהנהנת בראשי לחיוב בקושי מצליחה להוציא מילה בין חדירה לחדירה.
"יופי כלבה קטנה שלי, ככה אני אוהב את זה."
הוא יוצא ומושך את רגליי, הקשירה בידיי מרתקת את פלג גופי העליון למיטה ואני עכשיו על הברכיים. הטוסיק מתרומם מולו והוא מלטף לרגע.
מפסק את רגלי פיסוק רחב וחודר שוב בפרעות.
הקצב עולה, הנשימות מהירות והגניחות נעצרות במזרון אבל במוחי נשמעות למרחקים ארוכים.
אני מבקשת לשחרר יד אחת שאוכל להניח אצבע על הדגדגן והוא לא מסכים "אני אמרתי שמותר לך לגמור"
מפליק על ישבני שוב ושוב.
לא יודעת כמה זמן עבר ולפתע זה קרה, הוא שיחרר לי את הידיים ונתן לי לאחוז בגב המיטה
ראשי כבר לא נעלם במזרון.
הוא גומר עמוק בתוכי אני מרגישה זאת היטב. זרמים חזקים נכנסים בקצב וגורמים לי לרעידות קלות ומהנות.
נושק לי ומניח אותי לצידו.
ככה אנחנו צועדים ביחד את הדרך כבר שנים. לפעמים השביל מוכר ואהוב לפעמים מגלים שביל חדש שבו עוד לא צעדנו.
ולי נשאר רק לחכות ולפנטז על מחר שנצעד שוב ביחד שהוא לצידי.