זאב בעור כבש

שוכבת לצידו.. מדברים דיבורים.

הוא מושך אותי אליו גבי מופנה לפניו.

הוא אוחז בשדיי בשתי ידיו.

מוחץ,לוחץ,צובט.

מדברים דיבורים, הוא אומר שאני חוצפנית.

"על חוצפה מגיע עונש". 

מסתובבת אליו ומחליטה עליו לטפס.

הוא נושק לי ואת שדיי לועס, נושך, מלקק. 

מקרבת את שפתי לשפתיו וגם אותם הוא מלקק, 

 אני מגיבה בנשיקה ומנסה לדחוף את לשוני

ומיד מקבלת סטירה שמעמידה אותי במקומי. 

"קיבלת רשות חצופה? היום את ממש מגזימה". 

סליחה אדוני. 

"עכשיו תענשי על מה שעשית" 

"על 4 מהר, עכשיו תרגישי אותי חודר" 

והוא נכנס בפראות בלי להמתין,

והכאב גדול (ולי זה נעים). 

מייד אחרי הגניחה הוא הבחין גם בחיוך שעל פני התגנב. 

והבין שהוא מרים את סף הכאב.

למה הדברים הטובים נגמרים?

למה אי אפשר להישאר מחוברים? 

רוצה לישון עם הזין שלך עמוק באחוריי.

אולי מחר יהיה לי קשה לשבת. 

ואני אחשוב עליך כל הזמן

ועל כמה שאותך אני אוהבת.