היום חבר שלח לי תמונה של הסוקולנטים שלו והתלהב שהם מתחילים להוציא פרחים.
כתבתי לו שנעים להם מהטיפול שלו אז הם פורחים .
ישר חשבתי על עצמי
על איך אני נובלת מבפנים ועדיין מנסה להראות לכולם שאני בסדר.
הייתי רוצה שיטפלו בי כמו שאני אוהבת ושגם אני אחזור לפרוח .
אני גם שונאת את החורף,את החושך הזה וההרגשה שהכל קר ורטוב אולי בגלל שאנחנו לא מתכרבלים ביחד אז החורף הזה בכלל לא בא לי טוב.
מחכה כבר לאביב ומקווה שעד אז דברים כבר יראו אחרת
אולי עם הזמן ועונות השנה שיתחלפו אני אפרח לי בחזרה.
שבוע שעבר הכרחתי אותו לצאת איתי מהבית
לשבת באיזה בר, אחד מול השני וככה שלא היתה לו ברירה הוא היה חייב לדבר איתי ולהפסיק את השתיקה הרועמת.
אז דיברנו הרבה ופעם ראשונה שניקיתי את עצמי
הוצאתי את כל מה שהיה לי להגיד,את מה ששמרתי בבטן חודשים.
אותה אני לא יכולה להכריח לבוא ולהקשיב לי.
אני מרגשה טוב יותר כאילו ירד לי מלא משקל מהכתפיים
ועדיין ממתינה לרגע שהיא תהיה מוכנה לשמוע גם.
אולי אני אפרח לפני האביב
ואולי לא