נלחמת כל יום מחדש כי זו הדרך שאני מכירה וזו הדרך שבה אני בוחרת להתמודד
מודעת לחלוטין לחורף שנמצא כרגע מעל הראש שלי.
נכון יורד עלי גשם ואני מורידה את הראש ומנסה לא להרטב.
לוקחת בחשבון שזה לא באמת אפשרי וכנראה שאני לא אשאר יבשה במסע הזה.
אבל יש ימים שבמקום להוריד את הראש ולהתרכז בטיפות אני מביטה למעלה ורואה קשת גם אם זה רק לרגע.
מגלה בי כוחות ופתאום הכל יותר ברור,אני מבינה מאיפה הצורך שלי להיות נשלטת
את תחושת השלמות שאני מקבלת ברגעים של שחרור.
רגע אחד לא לדאוג לאף אחד
רגע שהוא שלי.
לפעמים זה מרגיש שאני לוחצת
לפעמים זה מרגיש שאני לא משחררת,
כי לפעמים בא לי להיות בשביל עצמי.
אז אני מקבלת גם את החורף למרות שאני לא אוהבת אותו
מבינה שהחוכמה היא לא להגיע אל היעד ביום מואר ושמשי,
אלה להצליח לעשות זאת ביום גשום .
להילחם על אהבה להלחם על הביחד שלנו כי אין דרך אחרת.
להיות המובן מאליו שלך כי אין יותר טוב מלדעת שאנחנו מהסוג שלא מוכנים לוותר גם לא לעצמנו.
בעיצומו של החורף נוכחתי לדעת שיש בי קיץ שלא יובס לעולם.