זאב בעור כבש

יצאתי לטיול בנבכי הנפש

אני מטיילת עכשיו בין הרים וגבעות

העליה קשה, מחפשת פסגות לעמוד עליהן ולראות את הנוף

מעדיפה לשבת למעלה על ההר לנוח קצת אבל זה רק לזמן קצר לצערי

אין לי ברירה ואחרי כל פסגה שאני כובשת אני מדרדרת למטה מתגלגלת ומנסה להחזיק חזק ולשלוט בנפילה .

ואז שוב אני מטיילת מחפשת את הפסגה הבאה.

חושבת על כל הדרך שעברתי ואיך במשך תקופה כל כך ארוכה זכיתי לטייל על העננים, איך היה לי כנפיים ועפתי גבוה.

אין ברירה הדרך חייבת להמשיך ואני חייבת להמשיך לצעוד בשבילי, בשבילו והכי חשוב למעננו.

האופטימיות שלי תנחה אותי ותראה לי את המסלול הנכון

אין לי ספק שיום אחד אני אצמיח שוב כנפיים וארחף לי בעננים.

בנתיים נהנת מכל משב רוח שמזכיר לי כמה גבוה אפשר להגיע, ולרגעים שאני עוצמת עיניים אני שוב עפה.