יש ימים שאני מתעוררת והכל שחור לבן
השמש יצאה וכל מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת את השמש אבל השמיים נראים לי אפורים, ואני מסתובבת ברחוב כמו בסרט של פעם שהכל שחור לבן ואין צבעים.
אני כל כך רוצה לכעוס עכשיו כי שאני כועסת יותר קל לי להתמודד, הכל הפך להיות חסר משמעות.
מנסה להכניס תוכן, מנסה להבין מה עשיתי לפני שהכרנו
למה פתאום אין לי שום דבר חשוב לעשות.
זה הרגעים הכי קשים
איך מחקת אותי מהחיים שלך בלי להניד עפעף.
הגיעה חבילה עם בגדים חדשים
אפילו תחפושת לפורים ואת לא פה למדוד איתי ולהתרגש
מה זה שווה בכלל שאין לי עם מי להתרגש.
התחיל חודש יום הולדת וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה איך שנה שעברה התעסקתי במתנה שלך, כמה אושר מילא אותי אותו רגע קטן שקיבלת את המתנה שלנו שמסמלת את האהבה המיוחדת שלנו.
אז אני לא באמת כועסת אני פשוט עצובה.
כמה את חסרה לי, כמה הייתי רוצה אותך לידי שוב.
ממשיכה לנשוך שפתיים לעצור את הדמעות ולהתמודד עם הבור הענק שנפער אצלי ביום שהלכת.
