לפני שנתיים. 22 במאי 2021 בשעה 17:08
״כמה קשה זה כבר להיות אישה בהייטק?״
משתרר שקט לכמה שניות. אני לאט מחייכת.
״את האמת אני יכולה להסביר לך, אבל אולי כדאי שאראה לך סרטון ביוטיוב. מה אתה אומר?״
״הייתי מעדיף שתסבירי לי אישית, אבל אם את מתעקשת…״
אני פותחת את הטלוויזיה ושמה סרטון. את האמת, זה בכלל לא מה שציפית. בכל מקרה זה מתחיל מתצוגה של ספינר על המסך וקולות עמומים.
״מה זה בדיוק?״ אתה שואל.
״אה, תתן לזה כמה דקות. תתרכז בזה. תיכף זה יתחיל, מבטיחה.״
אתה מסתכל בעיון בתבנית הנעה ומקשיב לקולות הרכים וחסרי הפשר. אתה מתחיל להרגיש תחושה נעימה ומוזרה אופפת אותך.
״כן… זה נעים, נכון? זה רך, זה עוטף אותך… תן לתחושה הזאת להגיע אליך…״
אתה מניד ראשך לאט. משהו בקול שלי גם נשמע משכנע מהרגיל. אני הרי רק רוצה מה שטוב לך, לא?
״כאשר אקיש באצבעותיי, אתה תצא מההיפנוזה שלך. אלא שאתה תצא ממנה כאישה. בוגרת אוניברסיטה צעירה וחסרת נסיון שתעשה הכל בשביל לקבל את העבודה הראשונה שלה בתחום. אני, לעומת זאת, אהיה הגבר שמראיין אותך. אנחנו נשב לשולחן והראיון יתחיל. הבנת אותי?״
״כן״ אתה עונה בקול מונוטוני.
״כאשר אקיש באצבעותיי פעמיים, אתה תחזור להיות עצמך, אלא שאתה תזכור את החוויה.״
״כן״ אתה עונה שוב.
אני מקישה באצבעותיי, שנינו קמים ואנחנו מתיישבים משני צדי השולחן.
——
אני מחייכת כשאתה מתיישב.
״מה יש לנו כאן? בואי חמודה, שבי. מתרגשת, מה?״
״כן… קצת…״
״אל תדאגי, כבר התרשמתי לטובה.״ אני מעבירה את מבטי מלמעלה למטה ואתה מתכווץ קלות.
״טוב, אז… יעל? אני רואה שסיימת תואר בהנדסה באוניברסיטת תל אביב. ממש תואר כזה של גברים, כן?״
״כן… היו באמת הרבה בנים…״
״לא הייתי מנחש. את נראית ממש עדינה ויפה כזאת.״
אתה שוב מתכווץ לך טיפה.
״אבל נסיון יש לך?״
״לא… לא ממש…״
״ונסיון אחר?״
אתה תוקע בי מבט תוהה ואני מחייכת.
״סתם, צחקתי איתך. זה בסדר, נכון?״
אתה מניד את הראש במבוכה. אתה הרי תעשה הכל כדי לקבל את העבודה הזאת.
״את האמת? יש לי מלא קורות חיים כמו שלך. אין לי סיבה לבחור במישהי כמוך כשגבר יעשה עבודה טובה פי כמה.״
אתה חווה לרגע את הכאב של האכזבה.
״אבל… יש כמה דברים שאולי את תהיי יותר טובה בהם. עם קצת חניכה אישית צמודה…״
אני קמה מהשולחן ומניחה את היד שלי על הירך שלך.
״… אם את מבינה למה אני מתכוון.״
״אני… אני לא מבינה…״
אתה מתחיל להיקרע מבפנים. כי אתה כבר יודע לאן זה הולך.
״הזין הזה לא הולך למצוץ את עצמו.״ אני מחווה לעבר המכנסיים שלי כאשר אני מפשילה אותם.
אתה מוריד לי אט אט את התחתונים…
… ואז אני מקישה פעמיים באצבעותיי.
״ועכשיו אתה מבין, כן?״
אתה מניד בראשך ואני מרימה את התחתונים ולוקחת אותך בעדינות למיטה. שנינו שוכבים אחד לצד השניה.
״זה דווקא היה נחמד אם זה היה יכול להמשיך עד הסוף.״ אתה אומר.
לאחר כמה שניות, אני שוב מקישה באצבעותיי.
