ישנן נשים טרנסיות שיודעות מגיל צעיר שהעולם טועה.
״כולכם טועים ואני אישה! אני לא גבר!״
(או להיפך, כשמדובר בגברים טרנסים)
אבל אני לא הייתי כזאת. אני קיבלתי על עצמי במשך השנים את רוע הגזירה. היא דיכאה אותי, היא חסמה אותי, אבל למרות הכל לא הבנתי שהאפשרות האחרת היא שלי ובשבילי.
גם כשהבנתי... זה לא קרה מיד. אפילו כשהעזתי סוף סוף לשבור את המחסום הזה, הדבר הראשון שאמרתי לעצמי הוא שאני לא רוצה להיות גבר.
לקחו עוד כמה ימים כדי להבין שאני רוצה להיות אישה וזה אומר/בגלל שאני אחת.
ואם את לא יודעת בוודאות? ואם את לא סגורה? מותר גם לנסות. סוף סוף הכל מותר. סוף סוף הכל שלך.
כמה מכם פקחו את עיניי. ״את אחת שיודעת מה היא רוצה״. ״נכנסת לפה בסערה.״
אני? אני שהעולם שבר אותי, פתאום יודעת מה אני רוצה?
אבל זה נכון. אני באמת יודעת. עכשיו שאני יודעת שאני אישה, אני יודעת בדיוק ממה אני עשויה וכמה אי אפשר לשבור אותי יותר. מפה כל הדיכוי הזה התמוטט כמו מגדל קלפים.
ולכן גם הגעתי לפה מהמקום הזה. מותר לי לנסות בדסמ. מותר לי להבין מה אני רוצה ממנו. זאת תחושה שבטח מוכרת לכמעט כולם.ן כאן.
אז ניסיתי.
ו-וואו- לא ציפיתי למה שיקרה.
כי מותר לי לפנטז על עולם של שליטה נשית וליצור אותו במיקרוקוסמוס שלי. מותר לי להכניע. מותר לי לשלוט. מותר לי לדרוש. זה שלי. הכל שלי.
אני אפילו עוד לא עברתי פה שבוע וכבר מרגישה כל כך בנוח, במקום כל נכון עבורי...
