סיפור בהמשכים, החלקים הקודמים נמצאים למטה. תהנו ותאמרו לי מה חשבתם 💋
פנטזיה 1 - חלק 9 - עגילים
לינה, טבחית האחוזה, העירה את השפחות והובילה אותן תוך הצלפות קלות בישבנן אל חדר צדדי שם האכילה אותן. היא מלמלה מלמול תלונה חרישי, שנועד להשמע, על כך שזה תפקידה לדאוג לשפחות התענוגות האלה, שהיא לא רואה מה האדון מוצא בהן בכלל, סתם גוף צעיר עם ציצי ושהיא מקווה שלפחות יעשה בהן שימוש כראוי כי הן היו הוצאה לא מבוקרת לאחוזה.
דבריה חדרו אליהן וחידדו את המציאות שאליה התעוררו שבה הן שפחות, הרכוש של רוק. הן ניקנו למטרות הנאתו שלו ושל אלו שיבחר. הן שייכות לאדם אחר שביכולתו לקבוע את גורלן, רצונותיהן לא קיימים. גופן מיועד להיות כלי לסיפוק אדונם בכל דרך שבה ירצה. ורצונו נעשה ברור להן במהרה.
כשסיימו לאכול צ'רטר נכנס ובלי מילים חיבר רצועה לקולר של כל אחת מהן, הוא הוביל אותן לאורווה שם כבל אותן אל הקיר בידיהן ורגליהן בצורת X מתוח, הוא הוסיף רצועה סביב מתניהן כך שלא יכלו להתנתק מהקיר אפילו סנטימטר אחד, הן היו מוצמדות לקיר ורק שדיהן בלטו מעבר לגופן ופטמוטיהן יזדקרו ועלו וירדו בכל נשימה.
בלו עקבה אחרי תנועותיו של צ'רטר בעיניה, הוא אסף ארבעה אביזרים קטנים אך רק כשהתקרב והיא הבינה שהיא מטרתו, ראתה שאלו מחט ושלוש טבעות כסף. הבנה נפלה עליה והיא נחרדה, בכוונתו לחורר את גופה ולענוד לה טבעות כאילו הוא מקשט את כרכרתו.
"תתרחק ממני! אין לך הזכות לעשות את זה"
אך טעתה, היא היתה שפחה, ורצונותיה לא שינו את עובדה זו. גופה כבר לא היה שייך לה אלא לאחר, ובכל מקרה ידיה ומותניה היו צמודים לקיר, וכמה שלא ניסתה היא לא יכלה לזוז.
שדיה היו חסרי אונים אל מול ידיו של צ'רטר. ללא כל התחשבות ברצונה, כמעט בפעולה של דרך אגב צ'רטר סובב פטמה משך לכיוונו, העביר דרכה מחט והשחיל את העגיל. רק כשהעגיל כבר היה בפנים היא הרגישה את כאב המחט ורק אז החלה לצעוק ושטף קללות יצא מפיה. צ'רטר, שוב באדישות משגעת, הרים שוט שהיה בקרבתו הצליף בה בבטנה, בעודה מעכלת את ההצלפה העביר מחט בפטמטה השניה.
הכאב ובעיקר ההבנה שפתמותיה חוררו, וטבעות מחוברות אליהן, למען ריצוי אדונה, הקפיאו אותה. היא הרגישה את צ'רטר בין רגליה ואת הדגדגן הבוגד שלה, שפשוט הזדקר מבין רגליה, ללא ניע, ללא ניסיון קל שבקלים למנוע את גורלו, בעוד צ'רטר מושך ומשדל אותו מההגנה שבין קפליה כדי לעביר דרכו מחט ולענוד לו עגיל.
צ'רטר הזדקף, הביט במלאכתו, הוא משך בעדינות כל טבעת וראה את הפטמה או הדגדגן נמשך אחריה בתורו. הוא השתשתשע במחשבה שמחר בבוקר הם יחליפו את עגילי הכסף בפעמונים מצלצלים.
הוא ניגש אל אמרלד עם מחט חדשה ושלוש טבעות זהב. מבטה היה מופנה מטה והיא עצמה את עיניה לקראת התהליך שידעה שמתקרב. הוא התמהמהה כמה שניות מיותרות כשליטף ומשך כל נקודת עצבים קטנה לפני שהעביר דרכה את המחט. היא נשארה שקטה ונשיפה קלה היתה הסימן היחיד לכך שהרגישה את המחט עוברת בבשרה.
אחרי שחיטא כל פציעה חדשה וכיסה בבד כדי שלא יזדהם, הוא הוציא אותן מן האוררוה ללא רגע מנוחה או התחשבות בשפחות עם העגילים הטריים. הם החלו את שיעורן אימונם הראשון, כדי שילמדו את המצופה מהן בתור שפחות תענוגות.
