"תסתכלי על עצמך," אני לוחש לה לתוך האוזן, "תראי איך את נראית כשאני דופק לך את כל האוויר החוצה"
היא בוכה בקול, והבכי שלה רטוב יותר מהכוס שלה.
אני מגביר קצב, נותן לה להרגיש שאני לא מחפש לגמור מהר, אני מחפש למחוק לה את הפנים עד שהיא לא מזהה את עצמה.
ואז, כשהיא כבר נשברת, כשהגוף שלה רועד כולו והגרון שלה מתכווץ לי על הזין, אני גומר עמוק בגרון שלה, מחזיק אותה עד הסוף, בלי לעצום עיניים, בלי להפסיק להביט בה.
אני מחזיק אותה במקום שלא תוכל לברוח. אחרי זה אני נותן לה להחליק לרצפה, על הברכיים, הפנים שלה אדומות, הרוק שלה והזרע שלי ביחד נוזלים מהפה שלה.
אני לא מנחם אותה. אני רק מסתכל עליה מלמעלה ונותן לה להבין - היא לא בת זוג, היא לא הילדה הכי טובה שהיתה לי, היא לא מיוחדת בעיניי. היא כלי.
היא כל מה שאגיד לה להיות והיא חייבת להסתפק בזה. להשלים עם אהבה חד צדדית שלא תחזור אליה אף פעם.