העירום של הנפש

ניסיון ראשון. מנסה להעביר מהראש והלב לדף.
קצת לנתק את חוט המחשבה שלי מכל מה שמעסיק אותי בשבוע וחצי האחרון.
להיות עדינים בתגובות. תודה 😄


סוף סוף קובעים.
אחרי אינספור תירוצים ודחיות.
שבועיים של טיזריות מחרמנת בטלפון.
מבטיח לך הפתעות. את לא מתרגשת.
ואני יודע בדיוק, אבל בדיוק היכן נקודות התורפה שלך.
והנה זה קורה.
ההנחיות היו ברורות מראש.
היום כמה שפחות דיבורים.
יש לך מילה אחת שתעצור הכל.
"אני לא אשתמש בה" את מתפארת. "לא יהיה צורך... חיחיחי"
"נחיה ונראה זנזונת שלי"

המקום "הרגיל".
כבר בדרך לשם, ברכב, מתחילים במשחק המקדים.

הגענו. את כבר לא יכולה לחכות.
נכנסים , הדלת נסגרת
והנה זה מתחיל.
חיבוק ענק, חזק, מלא משמעות
מלווה בהמון מגע מחרמן.
נשיקות, ליקוקים, ליטופים.
ותוך כדי נזרקים על המיטה
ומעיפים מעלינו את הבגדים.
ואז.. בלי שום הכנה מראש
כמו שאנחנו כל כך אוהבים
מתחילים להילחם במיטה
עם הרבה תשוקה, הרבה עוצמה.
משיכות בשיער, נסיונות שלך להתהפך מעליי.
"ברור לך מי יותר חזק, נכון זנזונת?"
ברור לך מי יותר מתוחכם, נכון אדוני?"
סטירה ניחתת. "תנסי להתחכם. היום אני אכזרי מתמיד, וזה בהחלט מגיע לך"
ככה ממשיכים עם הרבה עוצמה כוח ותשוקה.
ואז בהפתעה מוחלטת אני מתיישב מעלייך ו...