העירום של הנפש

ואז בהפתעה מוחלטת אני מתיישב מעלייך ושולף את האזיקים.
לא מצועצעים מפרווה. אמיתיים לחלוטין. משטרתיים. זכר לימים עברו.
אוזק יד אחת, את מנסה להתנגד. ללא הצלחה יתרה.
ואז את היד השניה. כמובן שידיים מאחורי הגב.
את לא מבינה איך הגעת למצב הזה.
עכשיו הגיע הזמן להתחיל לנגן עלייך.
לאט ובעדינות מלטף את כולך. נוגע בנקודות הרגישות.
את מתמלאת בצמרמורת, ואני גם מתחיל לדגדג אותך.
את מתפתלת לך על המיטה. מנסה להתנגד עם הרגליים.
צוחקת ובוכה. מתחננת שאני אפסיק.
"תשכחי מזה זנזונת שלי. רק התחלתי"
תופס אותך מהשיער. את נאנחת.
עומד מעלייך. את נעמדת על הברכיים במיטה.
"לא לזוז כלבה!" ואת מצייתת.
אני ניגש לתיק הצנוע שלי.
עוד אלמנט. הפעם זה כיסוי העיניים.
אף פעם לא הגענו למקומות יותר מידי רחוקים.
תמיד זה היה עדין מידי.
היום זה שונה.
"את בוטחת בי זונה קטנה שלי?"
"כ..ן כן אדוני"
והכיסוי כבר על עינייך.
עכשיו בנוסף ליכולת התנועה שלך שהוגבלה,
גם חוש הראיה שלך נלקח ממך.
וזה לא הסוף.
תופס אותך שוב מהשיער
ובהפתעה מוחלטת הזין שלי עמוק בגרון שלך.
את מוצצת בתאווה, ואני ממשיך לתקוע אותו עמוק עד שאת נחנקת.
"טעים לך זונה שלי?" ואת מנסה להנהן ולמלמל משהו.
את כל כך אוהבת את התנועה החדה הזו.
וככה את מוצצת לי עד שאני גומר לך עמוק עמוק בגרון,
בהפתעה מוחלטת שאת לא רגילה לה. וכמו בפעולה רובוטית
את בולעת את הכל. מתנשמת.
ואני, תופס לך את הפטמות. מסובב אותן בצורה חזקה וחדה.
צרחה.
"מה שכחת שרמוטה?!"
ואת כמו בפעולה אינסטנקטיבית פותחת פה גדול ומוציאה לשון.
"תודה אדוני, אפשר להוריד ממני את כיסוי העיניים?"
ואני בתגובה מסובב את הפטמות הקטנות שלך עוד יותר חזק.
"רק התחלנו כלבה קטנה שלי"
ואת בטח חשבת לעצמך על איזה הפתעות הוא דיבר.
זורק אותך על המיטה.
את לא זזה. חוששת מהתנועה הבאה.
ואני שוב ניגש לתיק.