העירום של הנפש

הפעם זה החבל השחור.
אבל את.. את לא רואה כלום.
והמתח בהחלט ניכר על הפנים שלך.
תופס רגל אחת וקושר אותה לרגל המיטה.
את מתחילה להפנים. ובטח חושבת לעצמך
'יופי, הלכה לי יכולת התנועה'. ועכשיו כל תזוזה תהיה קשה שבעתיים.
קושר גם את הרגל השניה.
הכוס הבוער שלך מפוסק מולי.
עד לרגע הזה היתה תוכנית אחת.
אבל.. שינוי של הרגע האחרון.
עובר איתו על הכוס הנוטף שלך.
"תוציאי את הלשון כלבה, ותגידי לי מה זה"
"זה שוט זנבות אדוני"
"נכון כלבה, אבל את תאלצי להתאפק. יהיו לך עוד כמה דקות של חסד"
או שלא.
ניגש שוב לתיק.
"פה גדול כלבה"
ואת מרגישה שזה הפלאג.
מכניס לך אותו לכוס הרטוב שלך.
בחדות ובעוצמה. את נאנחת.
"להשאיר אותו בחור שלך?"
"כןןןן כןןןן כןןןן אדוני" את מתחננת, מתלהבת.
אבל לא מצפה לדבר הבא.
מוציא אותו מהכוס ותוקע אותו בחור הטוסיק שלך.
את שוב צורחת.
הפעם אני מחליט שזהו. צרחת מספיק.
ואחרי הדבר הבא, אני הולך לסתום לך את הפה.
מרים אותך, שוב מהשיער. רוכן מעלייך
שוב הזין שלי עמוק בגרון שלך.
"תמצצי שרמוטה שלי. את כל כך טובה בזה. זה מה שאת אוהבת, לזה נועדת. למצוץ זין!"
את מוצצת בתאווה. משתנקת.
אני עומד לגמור. מוציא אותו במהירות מהפה שלך,
ואת לא מבינה למה את לא מקבלת את הזרע שאת כל כך אוהבת.
"תלקקי אותו. עד שאני אגמור. ושלא תחשבי אפילו לרגע להכניס אותו לפה!"
את צייתנית מתמיד היום, כנראה הבנת שהתחכום לא יועיל היום.
את מלקקת ביסודיות. מתמקדת בכיפה. בחלק הרגיש של הזין.
ואז זה מגיע. אני גומר לך על הפנים, על החזה, הבטן.
גם לזה לא ציפית. את מרגישה את השפיך החם שלי עלייך. מנסה ללקק את מה שקרוב לשפתיים.
"קיבלת רשות ללקק שרמוטה?!
עכשיו תגידי לי מה את!"
"שרמוטה נימפומנית ומושתנת שכל כך אוהבת זין אדוני.
את הזין שלך אדוני ואת השפיך הטעים שלך אדוני"
הגיע הזמן לסתום לך את הפה. בכלל חשבתי על אטמי אוזניים, אבל את צורחת המון.
מרים את החוטיני הורוד שלך. הוא רטוב מהחרמנות שלך, אבל לא מספיק,
ולכן אני תוקע אותו בכוס שלך דואג שיהיה רטוב מכל כיוון.
את שוב צורחת. זו הצרחה האחרונה כמעט לסשן הזה.