העירום של הנפש

את שוב צורחת. זו הצרחה האחרונה כמעט לסשן הזה.
מוציא את החוטיני שלך. "פה גדול זונה"
ומכניס אותו לפה שלך. את כל כך אוהבת את המיצים שלך.
וסוגר לך אותו עם נייר דבק.
עכשיו גם לדבר את לא יכולה.
ממשיכים הלאה.
מקשט לך את הפטמות עם אטבים. את נאנחת. מנסה להוציא אנחה.
אטב על אטב.
תוהה לעצמי בקול רם - "מה בא לי לעשות עכשיו"
ואני מחליט לגעת שוב בנקודות הרגישות שלך.
לנגן על גופך בליטופים מצמררים, בדגדוגים. מדגדג אותך עד שאת על סף בכי.
מלקק במקומות הנכונים. אלה שמרטיבים אותך יותר ממה שאת רטובה.
ואת נאנחת. מתענגת.
מה עכשיו? מה עכשיו?

מתיישב מול הטלויזיה. אני אוהב שאת חסרת אונים.
תופס את השוט, ומתחיל להסיר מהפטמות שלך את האטבים בעזרת השוט. משחק עם גופך.
כמובן שמפספס בכוונה. ואת מתקפלת.
"זה מהנאה, נכון חור קטן ומחורמן שלי?"
ואת מהנהנת בראש כן כל כך חזק.
4 אטבים כבר נפלו. נשארו עוד 4
את ה4 שנפלו אני שם על שפתי הכוס הוורוד שלך.
עוד חוש אני הולך לקחת לך.