העירום של הנפש

זה קורה לעיתים רחוקות, נדירות,
אבל המוזה נוחתת עלי..
אז אני כותב המון.

הוא נתן לי משימה.
הכין אותי מראש שזה יהיה רצוף מכשולים.
משימה חד צדדית. משימה קשה וארוכה.
חזרתי אליו עם ידיים מורמות, מלא יאוש.
'אני לא רוצה לוותר', אמרתי, 'אך נגרו לי הכוחות, החיים'
'יש דברים שחזקים מאיתנו', הוא לוחש, פוקד.
'אני רק סובל בינתיים', עניתי בקול חלוש.
הוא אומר 'הסבל הזה רק יעזור לכם להיבנות חזק יותר. כמו עץ שנשתל בצורה טובה,
כשיגדל שום רוח לא תעיף אותו', מחייך, ומוסיף 'בינתיים תמשיך במשימה שקיבלת'
ואני כבר מרוסק 'אבל גם זה נבצר ממני'
'מבטיח לך שהכל יסתדר' הוא עונה. נעלם בערפל.