לפני בערך שבועיים הסתכלתי על מד המגדר שלי והוא לא זז. חשבתי שהוא נתקע. אז הצצתי במראה הורודה שלי וגיליתי שמשהו השתנה. משהו השתנה לא במגדר אלה במגמת שינוי המגדר.
בתחילת התהליך המגדרי שלי בעיקר התרחקתי מלהיות גבר. ההבנה הייתה שאני עושה בחירות רבות בחיים שלי בגלל חברות גברי, ובגלל שככה עושים גברים. ולא אהבתי את זה. התהליך, וגם ההגדרות לא כללו את המילה אישה. זה היה גבר לא קונפורמי, וג'נדר'קוויר, וג'נדפלואיד. אבל בשלב כלשהו התחלתי להתחבר לנשיות שלי, והמגדר שלי הלך והתקרב לאישה. אומנם מעולם לא היה לי נוח עם להגיד "אני אישה" זה נהיה מתישהו מספיק קרוב שאמרתי את זה בכל זאת אם לא היה לי ממש כוח להסביר מה המגדר שלי.
הייתה תקופה שבה חשבתי לעצמי שאני בטוח אישה טרנסית בינארית ואני פשוט משתמשת בהגדרת מגדר א-בינארית בשביל להגן על עצמי. הנחתי שככל שיהיה לי יותר קל לעבור בחברה כאישה ככה אני ארגיש יותר אישה. וזה באמת קרה. המגמה הייתה לכיוון אישה. וזה כל הזמן התחזק. עם גבריות, אגב, אני כבר לא מזדהה בכלל. אני מרגישה שאני איפשהו בשכונה של אישה, אבל לא על הציר בין גבר לאישה.
אז עברתי ניתוח להתאמה מגדרית. וסוג של ציפיתי שאני ארגיש יותר אישה עכשיו כשיש לי חזה. אבל זה לא קרה. מה שכן קרה זה שאני מרגישה את הא-בינאריות שלי עוד יותר בחוזקה. זה הגוף שלי. זה הגוף שתמיד רציתי. ועם התחושה של הנוחות הזאת ירדה הפאה.
אני עדיין יוצאת עם פאה מהבית, לרוב. בכל זאת יותר נוח להראות בינארית בחברה בינארית. אבל עכשיו גם נוח לי לפעמים בלי. בעיקר עם איפור ועגילי חישוק גדולים. תמיד היה לי יפה עגילי חישוק גדולים. זה הולך טוב עם קרחת.
אז עשיתי לעצמי סשן צילומים בלי פאה. ו.. וואו. זאת אני. לא מתחבאת מאחורי פאה. פשוט אני. חשופה. פתוחה. נינוחה.
אז השינוי הוא במגמת השינוי. אני מרגישה טרנסית דמיבת ואני לא חושבת שזה ישתנה.
לא יכולה להוסיף תמונה כי אין לי מנוי.