סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברים שרציתי לומר

תקשורת זה חשוב
לפני 11 חודשים. 21 בנובמבר 2023 בשעה 17:44

המפגש הראשון עם האדון והגברת היקרים בא בתקופה מורכבת והמון ביטולים. אחרי שבועות ארוכים של שיחות התשוקה למפגש הייתה כה חזקה שהיה כבר קשה לעמוד בהתרגשות.


מפגש אחד שנקבע לפני שבועיים בוטל עקב צבע אדום, ולכן נבחר מלון אחר צפוני יותר, רגוע יותר. צבע אדום ברחבי הארץ מספר שעות לפני הזמן שקבענו, אך לא באיזור המלון, לכן המשכנו בתוכנית.


שעתיים לפני המפגש ראיתי את הכיתוב שהאדון היקר כותב הודעה, והחשש שהמפגש יבוטל עלה בי. אבל החשש היה לשווא, וההודעה שקיבלתי כללה הוראות מדויקות להגעה שלי. עלי להגיע בשעה 22:00, להכנס למסדרון של חדר המלון, להוריד את התחתונים, לענוד קולר, ולחבר אליו את הרצועה שתחכה לי. כשאני מוכנה, עלי להכריז "אדון וגברת יקרים אני מוכנה לשימושכם".


אני מאוד אוהבת הוראות מדויקות, הן גורמות לי להרגיש חשובה, שהשקיעו בי זמן ומחשבה.

יצאתי מהבית בבגדים שבחרו בשבילי מתוך תמונות ששלחתי, לבושה כבובה. כיוונתי להגיע לאיזור המלון 20 דקות לפני הזמן, כי אני לא מוכנה לאחר בשום אופן. טוב שכך עשיתי, כי לקחו לי יותר מעשר דקות למצוא את החדר. כמובן שהייתי עשר דקות לפני הזמן במסדרון מול החדר, וחיכיתי לשעה המדויקת. בשעה 21:59 שמתי את הטלפון בתיק, והתחלתי לספור 60 שניות. אני לא יודעת אם נכנסתי בדיוק ב22:00, אבל הכי קרוב שיכולתי. מילאתי אחר ההוראות במדויק, וכשהמשפט "אדון וגברת יקרים אני מוכנה לשימושכם" יצא מפי הרגשתי איך אני נכנסת לספייס בובה. איך אני מוכנה להשלט. איך אני שלהם.


הגברת היקרה יצאה לקראתי, ונפעמתי מיופיה. קיבלתי מחמאות, מגע רך, ונשיקות שנתנו לי תחושת קרבה ובטחון מלא. הגברת היקרה לקחה אותי ברצועה אל הסלון והורתה עלי לשבת על הכסא שהיה מוכן בשבילי. ובזמן שהיא שמה לי אזיקים היא שאלה אותי אם אני סומכת עליה, ואני התמסרתי מייד "כן, גברת יקרה".


כמו כל פעם שאני כותבת על סשן שאני עוברת, קשה לי מאוד לזכור את סדר הדברים, ולכן אני פשוט אכתוב על הרגעים היפים שהיו בסשן.


הסשן התחיל עם מלא רכות, מגע חם ומלטף, מחמאות, וחקירה איטית של הגוף שלי. סליחה. חקירה של הבובה של הגברת היקרה. האדון היקר לא היה בחדר כשנכנסתי, והוא נכנס רק אחרי שהגברת היקרה שמה לי כיסוי עיניים. כל הסשן הייתי עם כיסוי עיניים, דבר שמחדד לי את התחושות בגוף ואת המחשבות.


לא הייתי הרבה זמן על הכסא, ומהר מאוד הועברתי להיות קשורה עם הידיים למעלה עם הפנים לקיר. קיבלתי הצלפות מהאדון היקר, שהיו לי מאוד נעימות. מעט צריבות, אבל בעיקר נעימות. האדון היקר והגברת היקרה דיברו ביניהם עלי, דבר שמחזק אצלי את תחושת ההחפצה. אני חפץ בחדר, מדברים עלי, לא אלי. כאילו, דיברו גם אלי לפעמים, לוודא לשלומי, ולהציע לי מים.


בכל פעם שהאדון היקר נגע בי הרגשתי רכות, כוח, וידע במגע. חשבתי לעצמי בכל מגע שאני אוהבת את המגע הזה. מגע שנתן לי תחושה של תפעול, של השפעה. תחושה של החפצה.


המגע של הגברת היקרה היה מלא תשוקה. הרגשתי שאני צעצוע חדש, מסקרן, מלהיב, נחשק. אני אוהבת להיות הבובה של הגברת היקרה, ואני מקווה שהיא תשחק איתי הרבה.


בשלב כלשהו סובבו אותי עם הפנים לחדר, וקיבלתי מלא מגע בדגדגן שלי, שהגברת היקרה מאוד התלהבה ממנו. אני זוכרת שבשלב מסוים היה לי ממש קשה להמשיך לעמוד על הרגליים. אני מאוד אוהבת את התחושה הזאת של חוסר שליטה בגוף. אני לא חושבת שהייתי בעבר בתחושה כזאת כי אף פעם לא הייתי בגירוי מיני כל כך גבוה בזמן עמידה.


אחד הזכרונות הטובים מהערב התחילו כשהגברת היקרה בקשה מהאדון היקר לקשור אותי חזרה עם הפנים לקיר, ועברה לתת לו תשומת לב. איך אני אוהבת ששמים אותי בצד. בובה שמשחקים איתה, ואז רוצים הפסקה לעשות משהו אחר, אז עוזבים בצד. תחושה מאוד מחפיצה. אבל הטוב לא נעצר שם, כי כשגברת יקרה הגיעה לאורגזמה היה נשמע שהיא נהנתה במיוחד, כשהיא חוזרת על זה שהיא חושבת על הבובה שלה. הרגשתי מלא גאווה, שאני בובה טובה.


הועברתי בשלב כלשהו לספה, והאדון היקר קשר אותי עם הידיים לצדדים. מעבר להצלפות, האדון והגברת היקרים ידעו שאני גם אוהבת סטירות, וקיבלתי הרבה מהם במהלך. הם התחילו עדינים, והעוצמה עלתה ועלתה. הם לא ידעו, אבל היה לי מעט כאב ראש, כנראה כי לא ממש אכלתי שום דבר מהצהריים. אני לא אוהבת להיות כבדה בסשן, בעיקר אם יש סיכוי שאחדר. בזמו ששכבתי על הספה הסטירות היו חזקות, ובשילוב עם הכאב ראש נשברתי והתחלתי לבכות. לבכות בסשן זה אחד הדברים הכי משחררים שחוויתי, והפעם לא היה שונה.


דיברנו על האפשרות שאני אבכה מסטירות, ואמרתי מראש שזאת לא סיבה לעצור את הסשן, וכך היה. המשכתי לקבל מגע מענג, וגם כאב. והגברת היקרה אמרה שהיא אוהבת לראות אותי בוכה, מה שעזר לי להמשיך לבכות ולשחרר.


הגברת היקרה עשתה המון דברים במהלך הערב שהיו כל כך מדויקים למה שאני אוהבת שהרגשתי שהיא קוראת את המחשבות שלי. הדרך שבה היא נישקה אותי, הדרך שבה היא נגעה לי בגוף ובאיבר מין, ויותר מהכל שהיא ינקה את הלשון שלי. אני כל כך אוהבת את הכאב בלשון של יניקה. 


עוד בתחילת הערב האדון היקר החדיר לי פלאג שנקנה לי במתנה, עם אבן חן ורודה. ידעתי כי הראו לי תמונה. בהמשך הערב הוא הכאיב לי וביקשתי להוציא. הסברתי שהבסיס של הפלאג חד ומכאיב לי, וזה לא החדירה עצמה, אז קיבלתי בלאג אחר רוטט שהיה מדהים. האדון והגברת גם אמרו לי שהם שמים עליו קונדום והם שומרים עלי. לא הייתי צריכה את החיזוק בבטחון בהם, אבל זה בטוח לא מזיק. הרגשתי שמורה.


קשה להביא אותי לאורגזמה, והאדון והגברת היקרים רצו לראות אותי משפריצה. הם ניסו להגיד לי לדבר ולהסביר להם איך, אבל כשאני בספייס קשה לי ממש לדבר. כן הצלחתי לבקש כאב באיבר מין והם נתנו לי מלא מכל מיני סוגים. בשלב כלשהו השרשרת של הרצועה הייתה סביב איבר המין שלי, וזה כאב מאוד. זעקתי מהכאב. זה סוג כאב מעבר למה שנעים לי וקשה לי לספוג, ואני מאוד אוהבת לחוות דברים שקשה לי לחוות. תחושות פיזיות שאם לא הייתי בספייס וקשורה הייתי בורחת מהם. אבל אני לא בורחת, כי אני שלהם וזה מה שהם רוצים שאני ארגיש.


הייתי מאוד קרובה לאורגזמנה מספר פעמים, אבל לא הצלחתי להגיע לשם. האדון היקר שחרר לי את היד והורה עלי לעשות ביד. האורגזמה שלי לא הייתה מאוד חזקה, והיה לי גם קשה להביא את עצמי לאורגזמה. כאב ברמה שקשה לי איתו מרחיק אותי מאורגזמה. אורגזמה לא מאוד חשובה לי בסשן. לבכות, לכאוב, להרגיש שייכת, ולהרגיש חפץ, ולהרגיש שמרוצים ממני, הם התחושות שבאמת חסרות לי כשאין לי סשנים, וקיבלתי אותם המון.


הדבר החביב עלי בכל הערב היה כשהסשן נגמר, והגברת היקרה אמרה שהיא רוצה לרחוץ את הבובה שלה. היא לקחה אותי למקלחת, הסירה ממני הכל חוץ מהקולר, ונכנסה איתי למקלחת. היא שטפה ורחצה אותי, ואחרי זה הורתה עלי לרחוץ אותה. זה היה רגע מושלם. הרגשתי גם אפטר קייר וגם עדיין בספייס של בובה. ואז כשרחצתי את הגברת היקרה, והיא התענגה מהמגע שלי הרגשתי טובה ושימושית.


האפטר קייר לא נגמר שם. היה כרבול ארוך ונעים להפליא עם האדון והגברת היקרים. לקח לי הרבה זמו לצאת מהספייס ולהצטרף לשיחה, והם נתנו לי את הזמן לצאת מהספייס ברכות. הרגשתי אהובה. הרגשתי בטוחה. הרגשתי חשובה.


קשה לי לדמיין סשן יותר מוצלח, אבל אני יודעת שכשניפגש שוב הוא יהיה יותר מוצלח. כי הם יכירו אותי יותר טוב, ואני אותם יותר טוב, ומפה זה יכול לעלות עוד הרבה. מה גם שהאדון היקר נתן לגברת היקרה לשחק עם הבובה החדשה שלה בעיקר בעצמה, ואני בטוחה שבעתיד הוא ירצה לשחק איתי גם, ואני מצפה לזה.

לפני שנה. 30 באפריל 2023 בשעה 7:31

יש קטע כזה שכששומעים על שלישיה של גבר ושתי נשים אז הפוקוס זה החוויה של הגבר. איזה כיף שיש לו שתי נשים. ואני חייבת לציין שגם לי היה פוקוס כזה כשחשבתי על שלישיות כאלה עד שקראתי על זה. זאת בעצם מחיקה ביסית. בהנחה שכולן באמת בקטע, לכולן יכולה להיות חוויה מעיפה.


את הזוג פגשתי דרך מודעה באתר סווינגרס. התקשורת הייתה נעימה עם הגבר, והוא הראה לי התכתבות עם הנשלטת שלו שסיכמה את תגובתה אלי ב"וואו". אני תמיד מעדיפה לקבל פידבק כלשהו מהאישה לפני שאני נכנסת עמוק כי אני מוצאת שהרבה גברים מפנטזים על טרנסיות אבל בת זוג שלהם ממש לא בקטע.


מצאנו את המכנה המשותף ולאט לאט התקדמנו לתכנן תרחיש למפגש שלנו. הוא ישלוט על שתינו. הוא חקר את הרצונות שלי וכיבד את הגבולות שהצבתי בלי לנסות לשכנע או לדחוף לדברים שהוא רוצה. השתמש במילים שאני בחרתי לתאר את איברי המין שלי (מאוד חשוב עם טרנסיות!). הוא נתן לי תחושה מיידית שהרצונות שלי חשובים כמו הרצונות שלו (ושלה) ואין כמו להגיע למפגש עם תחושת ביטחון.


השיח לקבוצתי השתנה לכזה עם טעם של שליטה, והוא ביקש ממני לפנות אליו ב"כן אדוני, לא אדוני". הסברתי שגדול עלי להיכנס לספייס בשיחה, אבל אשמח לעשות את זה במפגש. הוא כמובן קיבל. כאילו, לא כמובן, אבל מהיכרותי איתו עד כה היה לי ברור שלא תהיה בעיה.


גם הטון שבו הוא דיבר על הרצונות שלה השתנה, והוא התחיל להחדיר את ההוויה שתהיה בסשן. "הרצונות שלה לא חשובים, היא עושה מה שאני אומר." אני לא יודעת אם בשלב זה הוא ידע כמה אני צייתנית, וגם אני אעשה כל מה שהוא ירצה (בתוך הגבולות שלי כמובן).


כל התמונות שלי באתר הן בלי פאה. אני רוצה לוודא שיש משיכה אלי בלי פאה, ומשיכה אל הייחודיות שלי, גם כי זאת אני, גם כי זה נותן לי תחושת ביטחון, וגם כי כשהערב מתחמם ממש לא נוח להישאר עם פאה. בעבר שזוגות בקשו (דרשו) ממני להגיע עם פאה הודעתי להם שאני לא אישה שבונים לפי הזמנה, אם אני מגיעה עם פאה זה כי אני רוצה. אבל פה המצב היה שונה. יותר חשוב מכל, עניין הפאה לא עלה כתנאי לזה שיהיה עניין לפגוש אותי, אלה לאחר דיברנו הרבה, מצאנו עניין, וכבר נכנסנו לתפקידי שליטה. מתוך המקום הזה כיף לי להיות בובה שמלבישים, כיף לי שיש לי אפשרות להתאים את עצמי לדרישות.


בת זוג שלי שאלה אותי מה אני לובשת למפגש וכשאמרתי שקיבלתי הנחיות אמרה "הכי טוב, ככה לא צריך לחשוב". וזה מאוד נכון. היה לי מעט לתכנן.


לקראת המפגש התחלתי לקבל הנחיות. מתוך התמונות ששלחתי להם הוא בחר מה אני אלבש ואיזה פאה אני אחבוש. פאה בלונדינית, רתמה ורודה, מחוך שחור, ושמלה מעל לבחירתי. קיבלתי הנחיה לענוד קולר, ולחכות עם רצועה ביד, לא מחוברת לקולר. מאוד אהבתי את ההנחיה הזאת. יש טקסיות בלשים קולר, אבל לשים קולר יכול להיות מעט יותר מידי למפגש ראשון, אז רק לחבר את הרצועה שומר על הטקסיות בטון יותר נמוך. הוספתי נעלי עקב והייתי מוכנה.


הנחיה שלא קיבלתי היא להסיר שיער גוף ולהיות נקיה (אנאלית), במקום זה הוא ציין יום לפני שהוא מגלח את האיבר שלו כי ככה היא אוהבת וציין שהיא מאוד נקייה ומאוד אנאלית. הייתי מגלחת ומתנקה גם בלי, אבל זה פתח לי אפשרות להגיד שגם אני עושה את זה בלי שזאת תהיה דרישה, שזה היה לי נעים.


הרבה מהשיחה היתה בפרטי, לשמור על המסתורין בשבילי ובשבילה כולל בדיוק מה הייתי רוצה לחוות ואיך אני רוצה לגמור. כשהוא הגיע לאזור הזכיר לי את נושא הקולר, ואז כבר הרגשתי בנוח לענות "כן אדוני" ולהכנס לתקפיד. כבר הייתי לבושה ומוכנה עם קולר. את הרצועה, האמת, שכחתי, אז מייד הלכתי לחפש. הנחיה נוספת הייתה לא לעשות שום דבר ביוזמתי.


הזוג דיסקרטי ולכן לא ממש הייתה לי תמונה ברורה בראש של איך שהם נראים. אבל ידעתי שזה לא ממש משנה לי בשלב זה. מכיוון שאני יודעת שאני יכולה להנות עם גברים למרות שאני לא נמשכת אליהם בגלל שהסיטואציה עושה לי את זה, ידעתי שאני אהנה כי הייתה תקשורת טובה. כמובן שלא ידעתי כמה אהנה.


פתחתי את הדלת ולקחתי צעד לאחור. קיבלנו את פני זוג מהמם. הוא לבוש במעיל אופנוע, והיא בלשבוש קלאסי עם קולר מסביב לצוואר ואיפור מפתה במיוחד. הוא לקח ממני את הרצועה וחיבר לקולר שלי, והסשן התחיל. בניגוד לכל השיח לפני, אני מרגישה פחות צורך לספר בדיוק מה קרה ובאיזה סדר, אלה יותר על התחושות שהיו לי והרגעים גרמו לחוויה להיות כל כך טובה.


כל המפגש היו רגעים קטנים של אחוות נשלטות, משהו שיצא לי לראות מהצד אבל אף פעם לא לקחת חלק. מבט שלה אלי ומילים בלי קול רק תנועת שפתיים, חיוכים קטנים, ומגע קטן פה ושם למרות שלא קיבלנו הנחייה מפורשת.


לא היה כמעט כאב במפגש, זה היה בעיקר מיניות, אבל מיניות עם שליטה אמיתית (מבחינתי, לא עושה גייטקיפינג) ולא סקס אגרסיבי (שפחות עושה לי את זה). יש נטיה לשליטה גברית להיות סביב איבר המין שלהם, וזה יכול להיות טוב או לא. במפגש הזה לחלוטין היה טוב. קיבלתי למצוץ מלא, להחדר, ובסוף גם לטעום זרע של מישהו אחר פעם ראשונה.


אחד הדברים שהכי אהבתי זה כשהוא חדר אלי בדוגי והפעיל לחץ על הכתפיים שלי. אני לא בדיוק יודעת מה בתנוחה היה קשה, אבל הופעל לחץ על הכתפיים שלי בצורה כואב. לא יותר מדי, בדיוק במידה. חוסר ההתחשבות בנוחות שלי היה מדליק מאוד, וזה היה אחד הפעמים שיותר נהניתי להחדר.


היה גם קטע שבו הייתי מכופפת מעל חמור והיא חדרה אלי עם סטרפ-און והוא חדר אליה. יצא לי להיות בצד שלו עוד בזמנים לפני שידעתי שאני טרנסית, ותמיד חשבתי שאם אני אהיה בשרשרת הזאת פעם נוספת אני אהיה באמצע. אבל מכיוון שאמרתי שאני לא חודרת (ואני באמת לא עושה את זה כמעט אף פעם ועם כמעט אף אחד) מצאתי את עצמי בצד הכי פסיבי בשרשרת. לא ידעתי את זה, אבל זה כל מה שרציתי.


פנטזיה נוספת שהגשמתי בלי בכלל לבקש היה לשתות שפיכה נקבית. הוא הורה עליה לרכון מעל הפנים שלי והגמיר אותה. שוב, ושוב, ושוב. בפעמים הראשונות קיבלתי רק השפרצות קטנות, אבל באחת הפעמין קיבלתי מספיק לתוך הפה בשביל לגרגר ולבלוע. קצת רציתי ללכת להביא משפך, עוד פנטזיה שלי. אולי בפעם הבאה, אולי עם אנשים אחרים. מצפה לחוות את זה מאוד.


הוא ניסה לעשות לי ביד אבל הוא היה אגרסיבי מידי וזה בעיקר כאב, אז הוא העביר את השרביט אליה. לוקח לי קצת זמן לגמור וזה לחלוטין דורש סבלנות, אז כמובן שנשלטת צייתנית זאת דרך טובה לוודא שאגיע לשם. היא עצרה ממש טיפה מוקדם מידי בשביל שזאת תהיה אורגזמה מטורפת. והאמת שהייתי רוצה שהיא תמשיך עוד הרבה. אני מאוד אוהבת להיות מגורה מידי. אבל לא אמרתי את זה מראש, אז הם לא היו יכולים לדעת. פעם הבאה שתהיה לי הזדמנות בהחלט אציין את זה.


הוא גמר כשהוא עוש ביד על הפנים של שתינו, שזה גם היה לוהט. לא ממש יצא לנו לעשות סנאובולינג, לא היה מספיק זרע, אבל התנשקנו אחרי וזה היה כיף.


הדיסטנס של השליטה נשבר כשהוא גמר. אספנו את הדברים, התחבקנו, והם הלכו.


יצאתי עם תחושה שהוא ממש השקיע בי. רוב הגברים שהייתי איתם באו לעשות את שלהם וללכת. היה לי מאוד כיף ומספק אבל לא הצלחתי להגיע לספייס. אני חושבת שאני צריכה יותר שליטה מנטלית ושתהיה לי הערצה לשולט.ת. אני חושבת. אין לי מספיק ניסיון בשביל לדעת בוודאות. אז אמנם לא היה סשן שבו נכנסתי לספייס וסיפק לי את הצורך להשלט, אבל היה סשן מיני מצוין ומהנה. כן ירבו.


והפידבק שקיבלתי מהם הוא שגם הם נהנו מאוד, גם אם הפוקוס היה הרבה עלי. הפרגון שקיבלתי באתר סווינגרס:

לפני שנה. 26 בפברואר 2023 בשעה 8:27

אתמול צפיתי ביציאה מהארון של אביגייל מphilosophy tube. הדרך שבה היא מתארת את התחושה של להיות טרנסית שונה מהחוויה שלי. היא מתארת מצב שבו היא לא מרגישה עצמה, שמדברים עליה כאל בחור טוב, דוגמא לגבריות בריאה, והיא הייתה רוצה להיות הבחור הזה, אבל היא לא.

החוויה הטרנסית שלי לפני שהבנתי שאני טרנסית הייתה הרבה יותר מודחקת. לא הבנתי שאני טרנסית ואז חייתי עם זה בזמן שאני מנסה להבין איך אני עוברת תהליך שיגרום לי להרגיש יותר אני. חייתי בהדחקה. לא ידעתי שמשהו לא בסדר. מחשבות נסתרות כמו "הייתי רוצה חזה, מעניין אם מישהו יסכים לעשות לגבר ניתוח הגדלת חזה. לא, סתם יצחקו עלי." מעולם לא היה לי מצב שבו הבנתי שאני טורנסית והסביבה לא ידעה. לא הייתי בארון. כל התהליך שלי כתוב בפייסבוק.

מבחינתי, טרנסית לא באמת היה דבר שאפשר להיות. זאת בדיחה. לא דבר אמיתי. ידעתי שדנה אינטרנשיונל קיימת, אבל לא שמעתי אותה מדברת על החוויה שלה. רק שמעתי חברים שלי צוחקים על זה שיש לה זין בצנצנת.

התהליך הפיזי שלי הדרגתי. הוא התקדם יחד עם התובנות שליח. היה צריך שחבר יתחיל הורמונים בשביל שאני אתחיל גם. את החזה תמיד רציתי אז זה היה קל יחסית, ועדיין קניתי חליפת לייטקס עם חזה מובנה בשביל לוודא. הסרת שיער בלייזר באה אחרי בדיקה של שעווה בכל הגוף.

אבל איך אני בודקת אם אני רוצה ניתוח נישוי פנים? איפור לא ממש עושה את העבודה. מסיכות לא מריגשות כמו אני בשום צורה. פילטרים למיניהם עושים אפקטים ממש מוזרים בעיקר כי אין לי שיער. אז ישבתי על זה. לא רציתי. ניתוחים זה די מפחיד וצריך סיבה ממש טובה לעשות אותם.

לאחרונה חברת פייסבוק עברה את הניתוח הזה, וזה כנראה היה מה שהייתי צריכה בשביל לדחוף אותי לבדוק את זה. בפעם האחרונה שהייתי אצל האנדוקרינולוגית לביקורת ביקשתי הפנמיה לייעוץ. אבל עוד לא הייתי בטוחה. רק רציתי ייעוץ.

אתמול ראיתי את אביגייל מספרת שהיא הסתכלה במראה ומי שהיה שם היה זר. ואז התחושה של אחרי, שהיא מרגישה עצמה. נינוחה. רגועה. שהיא כבר לא במלחמה יומיומית. ו... עדיין אין לי את זה. אני עדיין מתבאסת להסתכל במראה. אני מרוצה מהגוף שלי. כן, יש דברים שהייתי רוצה לשנות, אבל לא בשונה מאישה סיס. אבל הפנים שלי עדיין לא שלי. אני לא יודעת מי זה במראה, אבל זאת לא אני. הוא אחלה בחור, כנראה. מעניין ללא ספק. אבל הוא לא אני. ואני עדיין רואה אותו כל יום. כל בוקר. וזה כמו להתעורר בכלא. לא כלא של סורגים ופושעים. כלא של דיסטופיה עתידנית, שכולם חיים בתוך איזה קומפלקס תחת שליטה של חברת ענק. חייבים לעשות בדיוק מה שאומרים לך, בדיוק כמו כולם. אבל זאת לא אני. אין חופש אמיתי.

אז עוד שבוע יש לי ייעוץ לנישוי פנים, וכבר אין בי התלבטות אם זה משהו שאני רוצה או לא.

היציאה של אביגייל:

לפני שנה. 16 בדצמבר 2022 בשעה 8:45

לפני כשבוע, שכבנו במיטה בסוף מפגש מהנה במיוחד, שתינו סחוטות משעות ארוכות של הנאה.
"אני חושבת שהייתי בספייס לפחות ארבע שעות" אני אומרת, עם חיוך שיכור מאופוריה.
"זה הכי הרבה זמן שהיית בספייס?" היא שואלת, ואני עונה שכן.
"מעניין כמה זמן את יכולה להיות בספייס, הייתי רוצה לבדוק את זה." היא אומרת עם חיוך זדוני.

אני מסתכלת עליה ברצינות "מה את מציעה?"

"תפני לי סופ"ש שלם. אני אקח ממך את החופש, את תהיי שלי. כלי. רהיט. קישוט. ובתמורה, אקח אותך למקומות חדשים."

אם הייתי עומדת, כנראה שהיו רועדות לי הברכיים. מהתרגשות. פחד. כמיהה.


עכשיו אני עומדת מחוץ לביתה, פיניתי את הסופ"ש שלי כמו שהיא הורתה. אני לוקחת נשימה עמוקה, מסתכלת סביבי ונפרדת מהבחוץ. אני לא בדיוק יודעת למה לצפות, אבל יש לי רעיון כללי. ואני סומכת עליה, זה הכי חשוב.


אני מצלצלת בפעמון ומשפילה את מבטי. היא פותחת את הדלת כמעט מיד. ואני תוהה לעצמי אם היא ראתה אותי דרך החלון, וחכתה בצד השני של הדלת בעודי עומדת שם דקות ארוכות, אוספת כוחות ללחוץ על כפתור הפעמון.

ממבטי המושפל, אני רואה את כפות רגליה היחפות, את מכנסוני הפיג'מה הורודים מכוסים בקיווי שנראה שמח במיוחד, וגופיה לבנה פשוטה. במפגשים הקבועים היא תמיד משקיעה בלבוש, מחוכים ושמלות, או מגפיים כבדים וחולצה מכופתרת. הפעם יש טון אחר, ואני תוהה אם היא תתנהג אחרת.
אני לא רואה את מבטה, ואני תוהה אם היא שמחה לראות אותי. תוהה אם היא מאופרת, כנראה שלא. אני לא חושבת שראיתי אותה בלי איפור בכלל, היא תמיד מתקלחת אחרי שאני הולכת, או אומרת לי ללכת בעודה במקלחת.


היא שמה עלי הוד מייד. אני אפילו לא בתוך הבית עדיין, ואני כבר בספייס. כיסוי העיניים משקיט לי את המוח, ואני מאבדת את עצמי בתוך תחושת השייכות.

היא מוליכה אותי עם רצועה מחוברת לקולר. המחשבות שלי במקום אחר, ולא מאפשרות לי לעקוב לאן אנחנו הולכות. בעזרת תנועות והכוונה עם הידיים, היא מעמידה אותי עם הגב לקיר. היא קושרת את ידי לקיר מעל גובה הראש בשלשלאות כבדות, ואת רגלי בפיסוק צר. היא גוזרת מעלי את הבגדים בעזרת מספריים, אני חושבת, ומשאירה אותי עירומה. רצועות עור עבות נמתחות מעל הגוף שלי ומקבעות אותי במקום. רצועה חשובה במיוחד על המצח מחזיקה את הראש שלי במקום. היא מפקידה בידי שלט קטן עם כפתור, ומצמידה אותו אלי עם נייר דבק. אני מכירה את הכפתור, הוא משמש ככלי תקשורת אם אני לא יכולה לתקשר בדרך אחרת.
היא שמה בתוך הפה שלי גאג. הוא לא גדול, בשביל לא להפעיל לחץ על הלסת שלי, אבל הוא שם, ואני נכנסת עוד צעד לתוך ספייס עמוק יותר. אני מנסה לבלוע רוק, ומגלה שבגאג יש כנראה צינורית, ואני יכולה לשתות דרכו. לבלוע די קשה, וחלק מהמים נוזלים לי מהפה. אני מרגישה איך אני מאבדת את האנושיות שלי.


וזהו. היא הולכת, ואני נשארת שם. את שאר הסופ"ש אני זוכרת רק בחלקים. ואין לי מושג באיזה סדר הם קרו.


קולות מרוחקים. אולי בחדר ליד? אני מצליחה למצוא את הקול שלה בתוך הקהל, אבל לא מצליחה להפריד את השאר. אולי 4-5 א.נשים?


מגע באיבר המין שלי, הגוף שלי מגיב במהרה והתחושה המעוררת מפקסת את כל כולי אל איבר המין שלי. זה כל מה שאני, איבר מין.


אני צריכה להשתין. אני לא יודעת אם אני אמורה להשתמש בכפתור בשביל לבקש רשות, אבל אני לא רוצה להפריע. אני מחזיקה כמה שאני יכולה. בסוף אני משחררת, ונוזל החם יורד במורד רגלי, ואני מאבדת עוד מעט אנושיות.


אני מקבלת שוק חשמלי בכפות הרגליים. אני לא יודעת אם ישנתי או אולי פשוט הייתי ממש עמוק בספייס, אני מתעוררת בצווחה ושומעת צחקוקים. האם היו שם יותר מהקול שלה? אני לא יודעת.


אני משוחררת מהקיר, ומונחת על חמור קשירה. אני נחדרת. זה לא מענג אותי. זה לא בשבילי. אני כלי לשימושה. אני אפילו לא יודעת אם היא חודרת אלי. אני יודעת שזה משהו שהסכמתי לו בעבר. אני שלה כשאנחנו ביחד, והיא יכולה לתת לאחרים.ות להשתמש בי. אני מרגישה ריקה ומנוצלת.
אני מוחזרת לקיר בשלב כלשהו.


מגע נוסף באיבר מין, הפעם כואב. דקירה. ושריטה. אני נשארת שקטה, אבל כל כולי עולה בלהבות. פשוט ליצר קול קשה מידי.


הכתף שלי מתחילה להרגיש מוזר. אני לוחצת על הכפתור פעמיים, ותוך רגע משוחררת מהקיר. היא שואלת אותי מה הבעיה, ואני נוגעת בכתף שלי. היא מעסה אותו ושואלת אם יותר טוב. אני מהנהנת. אני מוכנסת לתוך כלוב או ארגז. מקום צר ומגביל, אבל פחות מתח על הגוף. יכול להיות שישנתי שם לילה.


אני שוב על הקיר. אני לא זוכרת שהוציאו אותי מהארגז או הכלוב. אני מקבלת הצלפות, כל מה שיוצא ממני הם חרחורים קלים.


היא מנקה אותי עם מגבונים. אני מניחה שזה קרה אחרי שהשתנתי על עצמי, אבל אני לא זוכרת את זה ככה.


זה כנראה קרה ביום הראשון, אבל אני זוכרת את זה אחרי הארגז כלוב, היא לוקחת אותי לאנשהו, ועושה לי חוקן, ומורה עלי להתרוקן על האסלה. כמה זמן לא אכלתי? האם אני בכלל רעבה? לא זוכרת איך זה מרגיש.


אני נרדמת על הקיר, ומייד מקבלת שוק חשמלי ברגליים. כנראה הפעם הקודמת גם נרדמתי. היא לא רוצה שאני אשן על הקיר. הגיוני. אני מקפידה להשאר ערה.


אני שוב משתינה על עצמי, הפעם אני בכלל לא מנסה להחזיק, זה פשוט יוצא ברגע שצריך.


אני מקבלת גירוי באיבר מין. אני לוחצת על הכפתור פעם אחת, לבקש אישור לגמור. אני לא מקבלת אישור, ואני מנסה לעצור את עצמי, אבל לא יכולה. היא טובה מידי בזה. אני גומרת בלי אישור, היא לא אומרת כלום.


אני על המיטה, הסדין רך נקי ונעים. ההוד לאט לאט יורד. אני פוקחת עיניים באיטיות, החדר חשוך, עם מעט מאוד אור. היא מלטפת אותי. אני עדיין לא שם. היא מחבקת אותי אל חיקה, ואני נרדמת. היא עדיין שם כשאני מתעוררת. מלטפת ומחבקת אותי. אני מסתכלת עליה באור האדמומי, חוזרת אל עצמי לאט לאט.


"תודה" אני אומרת. "תודה" היא עונה.

לפני שנתיים. 30 באוקטובר 2022 בשעה 7:05

את מזמינה אותי להצטרף אלייך לערב בנות בבר לסביות וביסיות. זאת תהיה פעם ראשונה שאני אפגוש את החברות שלך.

את מתכננת להשוויץ בי, ולכן בוחרת בקפידה את מה שאני אלבש הערב. מחוך, נעליים, חצאית קצרה, גרביונים פתוחים במפשעה. תחתונים מעל, כי בכל זאת פומבי, אבל שיהיה נגיש מתחת.

את רוצה לראות אותי סובלת ומתחננת, אז את פוקדת עלי לא לאכול שלוש שעות לפני היציאה. ואוסרת עלי להזמין אוכל. אם ארצה לאכול, אצטרך להתחנן אלייך עם מבט ואת תאכילי אותי.

אני לא רוקדת, בעיקר לא בלי אלכוהול, ואני כבר מעל שנה לא שותה. את כמובן מכבדת את זה שאני לא שותה, אבל לרקוד איתך אני ארקוד. את לוקחת אותי לרחבת הריקודים. מביך לי, אבל את איתי, ואיתך אני מרגישה בטוחה. אני מתחילה לרקוד ואת נותנת לי חיוך מעודד, למרות שבטוח שאני רוקדת מצחיק.

בסוף הערב בדרך לאוטו אנחנו מוצאות פינה חשוכה, ואת שולחת יד מתחת לחצאית, מסיטה את התחתונים שלי ונוגעת בי. אני רועדת מהמגע שלך, מחשמל, מלהיב, מרגש. את מנשקת אותי.

אנחנו ממשיכות לאוטו, ואני כמובן נוהגת, את שתית, אני לא. אני צעצוע שימושי ונהגת תורנית תמיד. אנחנו נוסעות אלייך הביתה, ובדרך את נוגעת בי ברכות. לא להסיח את דעתי מידי מהנהיגה. אבל גם עם המעט הזה קשה לי להתרכז.

אני משתוקקת לעלות אלייך ושתשחקי בי, אבל את מנשקת אותי ושולחת אותי הביתה. לא הפעם. הפעם הייתי סוג אחר של צעצוע.

לפני שנתיים. 20 במרץ 2022 בשעה 13:57

את רוצה אותי

לגעת בי

ללטף

אני רוצה סטירה

 

אתה רוצה אותי

לראות אותי גומרת

לראות אותי צוחקת

אני רוצה סטירה

 

את רוצה אותי

להתענג על גופי

להינות ממני

אני רוצה סטירה

 

אתה רוצה אותי

לחדור אלי

שאני אחדור אליך

אני רוצה סטירה

 

אני רוצה סטירה

כזאת מעליבה

כזאת עם רגש

חודרת אלי עמוק

וממנה אני בוכה

לפני שנתיים. 20 בדצמבר 2021 בשעה 7:07

לפני בערך שבועיים הסתכלתי על מד המגדר שלי והוא לא זז. חשבתי שהוא נתקע. אז הצצתי במראה הורודה שלי וגיליתי שמשהו השתנה. משהו השתנה לא במגדר אלה במגמת שינוי המגדר.


בתחילת התהליך המגדרי שלי בעיקר התרחקתי מלהיות גבר. ההבנה הייתה שאני עושה בחירות רבות בחיים שלי בגלל חברות גברי, ובגלל שככה עושים גברים. ולא אהבתי את זה. התהליך, וגם ההגדרות לא כללו את המילה אישה. זה היה גבר לא קונפורמי, וג'נדר'קוויר, וג'נדפלואיד. אבל בשלב כלשהו התחלתי להתחבר לנשיות שלי, והמגדר שלי הלך והתקרב לאישה. אומנם מעולם לא היה לי נוח עם להגיד "אני אישה" זה נהיה מתישהו מספיק קרוב שאמרתי את זה בכל זאת אם לא היה לי ממש כוח להסביר מה המגדר שלי.
הייתה תקופה שבה חשבתי לעצמי שאני בטוח אישה טרנסית בינארית ואני פשוט משתמשת בהגדרת מגדר א-בינארית בשביל להגן על עצמי. הנחתי שככל שיהיה לי יותר קל לעבור בחברה כאישה ככה אני ארגיש יותר אישה. וזה באמת קרה. המגמה הייתה לכיוון אישה. וזה כל הזמן התחזק. עם גבריות, אגב, אני כבר לא מזדהה בכלל. אני מרגישה שאני איפשהו בשכונה של אישה, אבל לא על הציר בין גבר לאישה.


אז עברתי ניתוח להתאמה מגדרית. וסוג של ציפיתי שאני ארגיש יותר אישה עכשיו כשיש לי חזה. אבל זה לא קרה. מה שכן קרה זה שאני מרגישה את הא-בינאריות שלי עוד יותר בחוזקה. זה הגוף שלי. זה הגוף שתמיד רציתי. ועם התחושה של הנוחות הזאת ירדה הפאה.


אני עדיין יוצאת עם פאה מהבית, לרוב. בכל זאת יותר נוח להראות בינארית בחברה בינארית. אבל עכשיו גם נוח לי לפעמים בלי. בעיקר עם איפור ועגילי חישוק גדולים. תמיד היה לי יפה עגילי חישוק גדולים. זה הולך טוב עם קרחת.


אז עשיתי לעצמי סשן צילומים בלי פאה. ו.. וואו. זאת אני. לא מתחבאת מאחורי פאה. פשוט אני. חשופה. פתוחה. נינוחה.


אז השינוי הוא במגמת השינוי. אני מרגישה טרנסית דמיבת ואני לא חושבת שזה ישתנה.

לא יכולה להוסיף תמונה כי אין לי מנוי.

לפני 3 שנים. 16 באוקטובר 2021 בשעה 7:23

מחר אני עוברת ניתוח. את ההודעה בפייסבוק על הניתוח ניסחתי באנגלית בכוונה בגלל שזה אפשר לי להשתמש במושג Gender Affirming Surgery, מה שאפשר לקוראותים לפרש את זה בצורה שגויה.
אני עושה ניתוח עליון, לא תחתון.


טריגרים לרוב. אם זה לא היום בשבילכן לקרוא משהו פוטנציאלית מטרגר, זה בסדר. אפשר מחר. אפשר עוד שנה. אפשר גם לא.


יש לי המון מחשבות ואני לא בטוחה מה יצא מהפוסט הזה. היו לי כל מיני מחשבות אתמול לכתוב משהו, וגם יום קודם. אבל לא באו המילים. רציתי לכתוב על פריוילגיה. על מגדר. על אידיאל היופי. על הבחירות שלי. על כמה שזה היה קל ועם זאת קשה. אבל המניע שגרם לי לשבת היום לכתוב זה הסיכוי שאני אמות מחר. זה ניתוח ממש פשוט שמליוני נשים עוברות בכל העולם, גם נשים סיסג'נדריות וגם טרנסיות. ועם זאת, אם אני אמות מחר, אני אהיה חלק מהסטטיסטיקה. אני אהיה טרנסית שמתה כי היא טרנסית. אני לא רוצה להיות חלק מהסטטיסטיקה. אז אני כותבת.


תמיד רציתי לעשות ניתוח להגדלת חזה. מה זה תמיד? הרבה לפני שידעתי שאני טרנסית. הרבה לפני שהכרתי את המילה מגדר. הרבה לפני שחשבתי על ללבוש בגדי נשים (טוב, לבשתי קצת בגדי נשים בגיל העשרה, אבל הדחקתי לאיזה 20 שנה). אני זוכרת ימים שלמים שאני חושבת על זה שאני רוצה שתלים. וחושבת האם זה יהיה ממש מוזר להיות גבר עם שתלים בחזה. ואיך זה יהיה לחיות בעולם בצורה הזאת. וכמובן להגיע למסקנה שאין שום סיכוי בעולם שזה יתקבל. להניח שבכלל לא יסכימו לעשות לי ניתוח כזה.
זה בא בתקופה דומה לפירסינג. את הפירסינג הראשון שלי עשיתי בשפה. רציתי באמצע, כי זה נראה לי נשי. אבל עשיתי בצד, כי הייתי גבר. רציתי לעשות anti-eyebrow כי זה נראה לי נשי, אבל לא עשיתי, כי זה נראה לי נשי, ומה יחשבו? עשיתי פרינס אלברט (לא לחפש בגוגל אם לא בא לכן לראות איבר מין זכרי). והפירסר שלי אמר משהו בסגנון "זה הופך אותך לאישה לחודש כי אתה צריך להשתין בישיבה ואתה מדמם, אבל אז אתה תהיה גבר גבר." וסוג של קסם לי החלק הראשון יותר מהשני. מאז (מעל עשור) אני משתינה בישיבה. כי זה יותר נעים לי.


הגלדת חזה היה רעיון שבא אלי מעולם הבודי מוד. לא אהבתי את הגוף שלי אף פעם (מעניין למה) אז רציתי לשנות אותו. לעצב את הגוף למשהו שיהיה לי נוח איתו. אני חושבת שמה שרציתי זה להיות פחות גבר סטנדרטי. להתרחק ממה שאני חושבת כגבר. כי זה לא היה לי נעים. כי זה הרגיש לי לא נכון. אבל לא ממש ידעתי לשים את זה במילים. לא ידעתי לתת שם למה שאני מרגישה.


אני די סבבה עם הגוף שלי היום, אבל את הדבר הזה שתמיד רציתי אני עדיין רוצה. קבעתי תור ליעוץ פלסטי. הגעתי ליעוץ. הכל עבר בקלות. הייתי מוכנה לזה שיש זמן המתנה ארוך, כי בית חולים ציבורי ומימון קופת חולים. הוא אמר לי 6-12 חודשים. שזה היה נראה לי ממש סבבה. ואז ביום שני, בערך שבוע אחרי היעוץ התקשרו אלי לשאול אם אני רוצה לעשות ניתוח עוד 6 ימים. אמרתי כן. מייד. כאילו לא ממש מייד, פתחתי את היומן בשביל לדעת מה קורה בתאריך הזה, אבל זה היה סוג של אינסטינקט. אני בודקת את היומן לפני שאני קובעת משהו. כמובן שזה לא ממש שינה מה יש ביומן. אמרתי כן כי שבוע במקום 6-12 חודשים זה מדהים.


אז הייתי צריכה לדחות יעוץ לקעקוע שאמור היה להיות ביום הזה. ואת הצילומי הריון של אילנה שהיו אמורים להיות כמה ימים אחרי. וכמובן להכין מלא בירוקרטיה בהתראה ממש קצרה. את טפסי ה17 קיבלתי בבוקר אחרי שכבר נכנסתי לקבלה של הטרום ניתוח. מלחיץ. אבל לא יותר מלחיץ אם היו לי כמה חודשים להתכונן. ככה לפחות הייתי לחוצה רק שבוע.


אז נדבר על פריוילגיה? יאללה. אני מוותרת עליה מחר. אני עושה שתלים גדולים ואני ממש בספק אם אני אוכל להחביא את החזה שלי אם אני ארצה לעבור כגבר. זה שכבר שנה לא היה לי צורך לעשות את זה, לא אומר שהצורך לא יגיע. זה אומר גם שאם אני בלי בפאה זה *ממש* ברור שאני טרנסית. זה אומר שאם אני ערומה זה *ממש ממש* ברור שאני טרנסית. אני לא יכולה יותר לבחור לשחרר לרגע את הלחץ של להיות טרנסית ולחזור לנורמה לכמה רגעים. זה אומר שאני בוחרת לחיות בסכנה. זה אומר שאם אני מוצאת את עצמי במקום עוין לטרנסיות, אין לי איך להתחבא. אני יכולה להשתדל לעבור כאישה, וזהו.


והחלק הכי מוזר? אני לא אישה. כאילו, אני ממש סבבה עם זה שמתיחסים אלי כאל אישה. זה הרבה יותר נוח מאשר שמתיחסים אלי כאל גבר. אבל אני לא. לפעמים אני אומרת את המשפט "אני אישה" כי איזה דביל פונה אלי בלשון אתה, וכאילו אין מצב שאני מסבירה לטרנספוב עכשיו שאני לא אישה אבל שיפנה אלי בלשון את. חבל על האנרגיה.
ואני גיקית, אז כמובן שתהיתי מה קורה לטרנסיות באפוקליפסת זומבים. אז יש לי קצת מזל כי הגוף שלי עוד מיצר הורמונים. אבל מי שעשתה ניתוח תחתון צריכה לקחת אסטרוגן. כנראה שאני לא אצליח לשמור פאה על הראש בזמן שאני בורחת מזומבים. כן, טוב. טרנסיות מתות כל הזמן בעולם הדיסטופי שאנחנו חיות בו כרגע, באפוקליפסת זומבים אין לנו שום סיכוי. מי כותבת לי power fantasy על קבוצת להטב"ק ששורדת ביחד באפוקליפסת זומבים? לא? טוב, אולי אני אכתוב.


מה לגבי אידיאל היופי? מה לגבי זה באמת? האם אני מגדילה את החזה בגלל אידיאל היופי? יתכן. מה אני מדברת. ברור. אני אומנם לא אישה אבל אני היפר-פמית. היפר-פמיות מושפעת חזק מאידיאל היופי. אני מזדהה ממש עם בימבוס (Bimbos) (כן לחפש בגוגל אם אתם רוצים לראות נשים שנראות כמו פורנוגרפיה גם כשהן לבושות). כי ניתוחים פלסטיים. כי היפר-פמיות. כי חלק גדול מהן מקועקעות ועם פירסינג ועושות את הכל מתוך מקום של בודי מודס. והן סאביות. והיי, זה בדיוק כל הדברים שאני רוצה. אז כן, זה בא מאידיאל היופי.


זה נכון כמובן שהאסטטיקה שלי אלטרנטיבית, אבל עם זאת היא גם די מיינסטרים. ממש קל למצוא את הפריטים שאני לובשת. זאת אופנה די פופולרית. פשוט במקום משהו קטן ורוד בפינה, אני כולי ורודה. כולי צבעי פסטל. וכולי מחוכים וסרטים, וחדי קרן ובנות ים. כי אולי לא ממש נוח לי להראות כמו שנשים נראות במיינסטרים כי אני לא ממש אישה. ואולי זה לא קשור. אולי זה כי אני אוהבת מד"ב ופנטזיה וזה מרגיש קצת פנטסטי.


טוב, בטח היו עוד דברים שרציתי להגיד. אבל נגמרו לי המילים. אני לא מתכננת למות מחר. הסיכוי ממש נמוך. אבל אם כן, איזה פוסט אחרון מצוין זה, הא?

לפני 3 שנים. 3 באוקטובר 2021 בשעה 6:04

פוסט זה הוא דעות שלי כמובן, יכול מאוד להיות שא.נשים אחרותים רואותים את זה אחרת. כך אני רואה את זה.

כשאני קוראת ללא גובולות בפרופיל זה מתפרש כך:

  • חוסר ניסיון - אם אף פעם לא הגעתן למצב שבו גיליתם גבול חדש בשיחה עם שולט.ת, כנראה שאין לכן הרבה ניסיון. לא כל דבר מתאים לכולם וזה ממש בסדר! למשל יש א.נשים בקטע של מים. לגרום לתחושה של טביעה. אפילו waterboarding. לרוב הא.נשים זה יהיה גבול. בטוח בהתחלה לפני שיש בטחון מלא בשולט.ת.
    זה כמובן סבבה אם לא יצא לכן לחשוב על זה, אבל עם ניסיון תמיד יגיעו גבולות. אז 0 גבולות לרוב מתחבר עם 0 ניסיון.
  • חוסר דימיון - אם אין לכם גבולות, זה אומר שלא הצלחתן לדמיין דברים שעוברים מעבר לגבולות שלכם (שפשוט עוד לא מצאתן). שזה אולי מצביע על נאיביות, אבל לדעתי על חוסר דימיון.
    לדוגמא: גבול מאוד נפוץ זה פומביות, או העדר מפגש פיזי לחלוטין. רוב הא.נשים חסרי הדימיון ראו קצת פורנו, ומניחים שבדס"מ זה רק סשן קינקי בחדר שינה עם אורגזמות. יש המון סוגים של בדס"מ, זה רק אחד מהם.
  • נואשות - זה מרגיש לי שכאילו מי שכותב.ת את זה נואש.ת למצוא שולט.ת ומוכן.ה לעשות הכל בשביל שזה יקרה.
    יש עם זה שתי בעיות. בעיה ראשונה זה שנואשות זה לא מושך. אני מעוניינת בא.נשים שווים, ושיודעות, לפחות קצת, שהם שווים משהו.
    בעיה שניה זה שלדעתי זה כן מושך זה א.נשים נצלנים. לנצל את מי שלא שומר.ת על עצמן זה הרבה יותר קל.

לפעמים גם כתוב משהו כמו "את קובעת את הגבולות". שזה בדיוק אותו דבר כמו אין גבולות. אם אני קובעת את הגבולות, הן הגבולות שלי, לא שלך.

אני לא רוצה את האחריות על א.נשים שלא יודעים איך לעשות את המינימום עבודה בשביל לשמור על עצמן.

אם נומר ובאמת אין לכם ניסיון, ולא מצאתן עדיין את הגבולות שלכם, אני ממליצה לכתוב בדיוק את זה. "לא מצאתי עדיין גבולות, זה משהו שנמצא יחד."

לפני 3 שנים. 20 ביוני 2021 בשעה 5:27

אם המשיכה היא לטרנסיות רק עם איבר מין זכרי, אז כן, היא מחפיצה. האם זה אומר שמשיכה לנשים רק עם איבר מין נקבי היא מחפיצה? גם כן.

 

בואו נפריד רגע דברים. יש הבדל בין מחפיץ לבין גורם להרגיש מוחפצת.
משיכה לנשים רק עם איבר מין נקבי היא מחפיצה כי המשיכה היא לגוף ולא לנשים עצמן.
האם זה גורם להן להרגיש מוחפצים? לרוב לא, כי לרוב הנשים הסיס (נולדו עם איבר מין נקבי) לא נשאלות אם באמת יש להן איבר מין נקבי. יש הנחה שבאמת יש להן.

תחשבו רגע על גבר שהיה שואל אישה "רק לוודא, יש לך באמת כוס, נכון?" לא נשמע לגיטימי כל כך, אני מקווה.
אז יש התנהגות מחפיצה. ויש משיכה מחפיצה.

אז כן, גם משיכה לא.נשים סיס היא מחפיצה. היא לרוב לא גורמת לתחושת החפצה כי היא ברירת המחדל.
כל סממן גופני שמצביעים עליו כקריטריון למשיכה הוא מחפיץ. חזה גדול? מחפייץ. שיער בלונדיני? מחפיץ.
כן, גם גובה אצל גברים. עצוב לי שזה מקובל חברתית.

האם א.נשים צריכים להמשך לכולם? ממש ממש לא. לגיטימי להמשך רק לא.נשים מסוג מסוים. בכיף שלכם. רק אל תפרסמו את זה.
כמו שלא מקובל חברתית לכתוב מודעות היכרות עם "אני מחפש נשים עם חזה גדול" או "אני מחפש נשים עם כוס" כך לא מקובל, לדעתי, לכתוב שאתה מחפש נשים טרנס כשברור שהכוונה היא שאתה מחפש נשים עם איבר מין זכרי.
אם לא אכפת לך מה יש לה בין הרגליים, אז אתה זן נדיר ומיוחד.
אבל אז אשאל שאלה חשובה, למה דווקא אישה טרנסית? אישה טרנסית היא אישה, מה מבדל אותה מנשים סיס, אם לא איבר המין?
אם אתה יכול לענות על השאלה הזאת בלי לגרום לי להרגיש מוחפצת, אתה זן עוד יותר נדיר מהראשון.

והסיבה שזה מקובל חברתית לכתוב מודעות כמו "מחפשת גבר מעל גובה 175" או "מחפשת גבר עם קוביות בבטן" זה בגלל שזה לא גורם לגברים להרגיש מוחפצים.
כי גברים לא מוחפצים חברתית. זה מחמיא להם אם הם תואמים את הקריטריון. זה מבאס לכל מי שלא, אבל אם זה גורם למישהו להרגיש מוחפץ, לא שמעתי שמישהו אמר את זה.

אז לא. אין סימטריה. כי א.נשים טרנס* מוחפצים באופן קבוע על בסיס איבר המין שלהם. ועם זאת, משיכה לאיבר מין מסוים זה מחפיץ. פשוט לא בדרך שמפריעה לאף אחד.

ושוב. לגיטימי להמשך לדברים ספציפיים. או לא להמשך לדברים ספציפיים. לא ממשטרת אל מי להמשך.