לפני כשבוע, שכבנו במיטה בסוף מפגש מהנה במיוחד, שתינו סחוטות משעות ארוכות של הנאה.
"אני חושבת שהייתי בספייס לפחות ארבע שעות" אני אומרת, עם חיוך שיכור מאופוריה.
"זה הכי הרבה זמן שהיית בספייס?" היא שואלת, ואני עונה שכן.
"מעניין כמה זמן את יכולה להיות בספייס, הייתי רוצה לבדוק את זה." היא אומרת עם חיוך זדוני.
אני מסתכלת עליה ברצינות "מה את מציעה?"
"תפני לי סופ"ש שלם. אני אקח ממך את החופש, את תהיי שלי. כלי. רהיט. קישוט. ובתמורה, אקח אותך למקומות חדשים."
אם הייתי עומדת, כנראה שהיו רועדות לי הברכיים. מהתרגשות. פחד. כמיהה.
עכשיו אני עומדת מחוץ לביתה, פיניתי את הסופ"ש שלי כמו שהיא הורתה. אני לוקחת נשימה עמוקה, מסתכלת סביבי ונפרדת מהבחוץ. אני לא בדיוק יודעת למה לצפות, אבל יש לי רעיון כללי. ואני סומכת עליה, זה הכי חשוב.
אני מצלצלת בפעמון ומשפילה את מבטי. היא פותחת את הדלת כמעט מיד. ואני תוהה לעצמי אם היא ראתה אותי דרך החלון, וחכתה בצד השני של הדלת בעודי עומדת שם דקות ארוכות, אוספת כוחות ללחוץ על כפתור הפעמון.
ממבטי המושפל, אני רואה את כפות רגליה היחפות, את מכנסוני הפיג'מה הורודים מכוסים בקיווי שנראה שמח במיוחד, וגופיה לבנה פשוטה. במפגשים הקבועים היא תמיד משקיעה בלבוש, מחוכים ושמלות, או מגפיים כבדים וחולצה מכופתרת. הפעם יש טון אחר, ואני תוהה אם היא תתנהג אחרת.
אני לא רואה את מבטה, ואני תוהה אם היא שמחה לראות אותי. תוהה אם היא מאופרת, כנראה שלא. אני לא חושבת שראיתי אותה בלי איפור בכלל, היא תמיד מתקלחת אחרי שאני הולכת, או אומרת לי ללכת בעודה במקלחת.
היא שמה עלי הוד מייד. אני אפילו לא בתוך הבית עדיין, ואני כבר בספייס. כיסוי העיניים משקיט לי את המוח, ואני מאבדת את עצמי בתוך תחושת השייכות.
היא מוליכה אותי עם רצועה מחוברת לקולר. המחשבות שלי במקום אחר, ולא מאפשרות לי לעקוב לאן אנחנו הולכות. בעזרת תנועות והכוונה עם הידיים, היא מעמידה אותי עם הגב לקיר. היא קושרת את ידי לקיר מעל גובה הראש בשלשלאות כבדות, ואת רגלי בפיסוק צר. היא גוזרת מעלי את הבגדים בעזרת מספריים, אני חושבת, ומשאירה אותי עירומה. רצועות עור עבות נמתחות מעל הגוף שלי ומקבעות אותי במקום. רצועה חשובה במיוחד על המצח מחזיקה את הראש שלי במקום. היא מפקידה בידי שלט קטן עם כפתור, ומצמידה אותו אלי עם נייר דבק. אני מכירה את הכפתור, הוא משמש ככלי תקשורת אם אני לא יכולה לתקשר בדרך אחרת.
היא שמה בתוך הפה שלי גאג. הוא לא גדול, בשביל לא להפעיל לחץ על הלסת שלי, אבל הוא שם, ואני נכנסת עוד צעד לתוך ספייס עמוק יותר. אני מנסה לבלוע רוק, ומגלה שבגאג יש כנראה צינורית, ואני יכולה לשתות דרכו. לבלוע די קשה, וחלק מהמים נוזלים לי מהפה. אני מרגישה איך אני מאבדת את האנושיות שלי.
וזהו. היא הולכת, ואני נשארת שם. את שאר הסופ"ש אני זוכרת רק בחלקים. ואין לי מושג באיזה סדר הם קרו.
קולות מרוחקים. אולי בחדר ליד? אני מצליחה למצוא את הקול שלה בתוך הקהל, אבל לא מצליחה להפריד את השאר. אולי 4-5 א.נשים?
מגע באיבר המין שלי, הגוף שלי מגיב במהרה והתחושה המעוררת מפקסת את כל כולי אל איבר המין שלי. זה כל מה שאני, איבר מין.
אני צריכה להשתין. אני לא יודעת אם אני אמורה להשתמש בכפתור בשביל לבקש רשות, אבל אני לא רוצה להפריע. אני מחזיקה כמה שאני יכולה. בסוף אני משחררת, ונוזל החם יורד במורד רגלי, ואני מאבדת עוד מעט אנושיות.
אני מקבלת שוק חשמלי בכפות הרגליים. אני לא יודעת אם ישנתי או אולי פשוט הייתי ממש עמוק בספייס, אני מתעוררת בצווחה ושומעת צחקוקים. האם היו שם יותר מהקול שלה? אני לא יודעת.
אני משוחררת מהקיר, ומונחת על חמור קשירה. אני נחדרת. זה לא מענג אותי. זה לא בשבילי. אני כלי לשימושה. אני אפילו לא יודעת אם היא חודרת אלי. אני יודעת שזה משהו שהסכמתי לו בעבר. אני שלה כשאנחנו ביחד, והיא יכולה לתת לאחרים.ות להשתמש בי. אני מרגישה ריקה ומנוצלת.
אני מוחזרת לקיר בשלב כלשהו.
מגע נוסף באיבר מין, הפעם כואב. דקירה. ושריטה. אני נשארת שקטה, אבל כל כולי עולה בלהבות. פשוט ליצר קול קשה מידי.
הכתף שלי מתחילה להרגיש מוזר. אני לוחצת על הכפתור פעמיים, ותוך רגע משוחררת מהקיר. היא שואלת אותי מה הבעיה, ואני נוגעת בכתף שלי. היא מעסה אותו ושואלת אם יותר טוב. אני מהנהנת. אני מוכנסת לתוך כלוב או ארגז. מקום צר ומגביל, אבל פחות מתח על הגוף. יכול להיות שישנתי שם לילה.
אני שוב על הקיר. אני לא זוכרת שהוציאו אותי מהארגז או הכלוב. אני מקבלת הצלפות, כל מה שיוצא ממני הם חרחורים קלים.
היא מנקה אותי עם מגבונים. אני מניחה שזה קרה אחרי שהשתנתי על עצמי, אבל אני לא זוכרת את זה ככה.
זה כנראה קרה ביום הראשון, אבל אני זוכרת את זה אחרי הארגז כלוב, היא לוקחת אותי לאנשהו, ועושה לי חוקן, ומורה עלי להתרוקן על האסלה. כמה זמן לא אכלתי? האם אני בכלל רעבה? לא זוכרת איך זה מרגיש.
אני נרדמת על הקיר, ומייד מקבלת שוק חשמלי ברגליים. כנראה הפעם הקודמת גם נרדמתי. היא לא רוצה שאני אשן על הקיר. הגיוני. אני מקפידה להשאר ערה.
אני שוב משתינה על עצמי, הפעם אני בכלל לא מנסה להחזיק, זה פשוט יוצא ברגע שצריך.
אני מקבלת גירוי באיבר מין. אני לוחצת על הכפתור פעם אחת, לבקש אישור לגמור. אני לא מקבלת אישור, ואני מנסה לעצור את עצמי, אבל לא יכולה. היא טובה מידי בזה. אני גומרת בלי אישור, היא לא אומרת כלום.
אני על המיטה, הסדין רך נקי ונעים. ההוד לאט לאט יורד. אני פוקחת עיניים באיטיות, החדר חשוך, עם מעט מאוד אור. היא מלטפת אותי. אני עדיין לא שם. היא מחבקת אותי אל חיקה, ואני נרדמת. היא עדיין שם כשאני מתעוררת. מלטפת ומחבקת אותי. אני מסתכלת עליה באור האדמומי, חוזרת אל עצמי לאט לאט.
"תודה" אני אומרת. "תודה" היא עונה.
