את מזמינה אותי להצטרף אלייך לערב בנות בבר לסביות וביסיות. זאת תהיה פעם ראשונה שאני אפגוש את החברות שלך.
את מתכננת להשוויץ בי, ולכן בוחרת בקפידה את מה שאני אלבש הערב. מחוך, נעליים, חצאית קצרה, גרביונים פתוחים במפשעה. תחתונים מעל, כי בכל זאת פומבי, אבל שיהיה נגיש מתחת.
את רוצה לראות אותי סובלת ומתחננת, אז את פוקדת עלי לא לאכול שלוש שעות לפני היציאה. ואוסרת עלי להזמין אוכל. אם ארצה לאכול, אצטרך להתחנן אלייך עם מבט ואת תאכילי אותי.
אני לא רוקדת, בעיקר לא בלי אלכוהול, ואני כבר מעל שנה לא שותה. את כמובן מכבדת את זה שאני לא שותה, אבל לרקוד איתך אני ארקוד. את לוקחת אותי לרחבת הריקודים. מביך לי, אבל את איתי, ואיתך אני מרגישה בטוחה. אני מתחילה לרקוד ואת נותנת לי חיוך מעודד, למרות שבטוח שאני רוקדת מצחיק.
בסוף הערב בדרך לאוטו אנחנו מוצאות פינה חשוכה, ואת שולחת יד מתחת לחצאית, מסיטה את התחתונים שלי ונוגעת בי. אני רועדת מהמגע שלך, מחשמל, מלהיב, מרגש. את מנשקת אותי.
אנחנו ממשיכות לאוטו, ואני כמובן נוהגת, את שתית, אני לא. אני צעצוע שימושי ונהגת תורנית תמיד. אנחנו נוסעות אלייך הביתה, ובדרך את נוגעת בי ברכות. לא להסיח את דעתי מידי מהנהיגה. אבל גם עם המעט הזה קשה לי להתרכז.
אני משתוקקת לעלות אלייך ושתשחקי בי, אבל את מנשקת אותי ושולחת אותי הביתה. לא הפעם. הפעם הייתי סוג אחר של צעצוע.