פרק שישה עשר
פלפלים צהובים
***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***
זוכרים את הילד החמוד עם חגורת ההצלה? שראיתי את הסידרה לא הבנתי למה, היום מבינה. חלקם סובלים מיתר רגישות חושית ואז כל מגע עדין מרגיש להם לא נעים, חלקם סובלים מתת רגישות חושית ואז תחושת הלחץ מאוד נעימה להם.
אז היום הגורה שלי מצאה חגורת הצלה בבית וביקשה לחגור אותה, עזרתי לה בשמחה והידקתי היטב. לאחר מכן רצינו לצאת ולהסתובב קצת בעיר והיא רצתה לצאת עם החגורה. אמרתי לה שאי אפשר, לא מכובד ללכת ככה ברחוב, היא תראה מוזר ואני רוצה לעזור לה להשתלב ולהיות כמו כולם. בכל אופן, היא התעקשה.
ואז חשבתי לעצמי לרגע ונזכרתי איך אני הולכת ברחובות תל אביב. נזכרתי כמה שלא אכפת מאיך שאחרים מסתכלים וכמה אני כועסת על צרות העין של אנשים. אין מצב שאני אהיה זו שאעשה זאת לגורה המדהימה שלי.יצאנו ככה, המבורגר, גלידה, סיבוב בעיר, לא חשבתי לרגע על איך מסתכלים עלינו. והגורה שלי, אותה מלכתחילה לא עניין מה אנשים אחרים חושבים.
מקסימה אחת, איך את באחת עשר שנותייך הבנת מה שלי לקח 42 שנה?
שום בושה, רק גאווה.
