בוקה ומבולקה

אבדתי, נושמת אוויר הרים קריר

נותנת לו לשתק בהונות באבק בהיר

נושפת, קולי מהדהד במרחב הפעמוני

חוקקת צבעים וסלע בזכרוני

מביטה אל הפתח הזורח ממעל

משאירה טביעתי על המחדל

חיוכים מאירים

כוכבים זוהרים

כבים אל מול האור

לפעמים טוב לטעות בדרך

גם אם אין אפשרות לחזור