"וורשיפ את ממש מתוקה בעצם" הם אומרים לי כל הזמן ואני תמיד עונה "נכון!". מי זה "הם" אתם שואלים? אלו אתם. או לפחות אלה מכם שזוכים להכיר אותי במציאות. אז נעים להכיר, אני וורשיפ: גם שולטת וגם מתוקה.
"בואי תעלי איתי על הבמה! תעשי איתי סשן" היא אמרה לי. מי זאת "היא" אתם שואלים? קימברלי האחת והיחידה (בליין הפמדום החדש שלה שדרך אגב- איכותי ברמות). עניתי לה שאני מתביישת וקיבלתי מבט מופתע בחזרה. אז כן, נעים להכיר, אני וורשיפ: גם שולטת וגם ביישנית לפעמים.
"למה את לוקחת ללב? תתעלמי מעברייני מקלדת" הם מפצירים בי. הבנתם כבר את התבנית? החברים מן הסתם. האנשים הטובים שהכרתי פה בכלוב. אבל מה לעשות שאני רגישה ונעלבת בקלות? אז נעים להכיר, אני וורשיפ: גם שולטת וגם רגישה.
בתקופה בה נכנסתי בפעם הראשונה למגפי הלייטקס שלי הייתה לי תמונה בראש של איך "שולטת" אמורה להיראות ואיך היא אמורה להתנהג. השקעתי בתלבושות מפוארות למרות שכל מה שרציתי זה להתכרבל בפיג'מה שלי, בחרתי בקפידה את מילותיי במטרה להישמע סמכותית וניסיתי תמיד לשדר שאני יודעת בדיוק מה אני עושה ובדיוק מה אני רוצה. הרי אני "שולטת". אני כמו ההיא שכולם מדברים עליה. כמו הזאת שכולם נופלים לרגליה. אז פעם כשאמרו לי "את ממש מתוקה" כל גופי הזדעק. מה פתאום!!! לא ראיתם את השוט שקניתי מאלי אקספרס?? אני שולטת אחזרית!!!!!
והיום? היום אני יודעת שאני בעיקר שולטת חייזרית.
משפילה מכל הלב אבל רק כשהוא מלא באהבה,
מתביישת מאוד...עד שכבר לא,
מעדיפה את הסטראפ שלי על טייץ או טרנינג,
והאמת? הרבה פעמים אין לי מושג מה אני רוצה,
אבל אני תמיד יודעת מה אני לא רוצה:
אני לא רוצה יותר לעולם לעצב את עצמי כדי להתאים לתבנית של מישהו אחר.
