שני פרסומים ביום אחד?!?! בעלת הבית השתגעה! או שאולי היא מקבלת השראה מבלוג מסוים שאחריו התחילה לעקוב. או שאולי היא פשוט חולה כל היום בבית אז מוצאת פה מפלט מהשיעמום. בכל מקרה, מה זה משנה? זהו טבעו של כדור שלג, דבר מוביל לדבר ותופס תאוצה.
אז אחרי הפרידה ובגלל הסיבות לקיומה מלכתחילה, מצאתי את עצמי מחפשת את ההמשך. אני יודעת טוב מאוד מה המטרות שלי בחיפוש הזה ואיפה אני רואה את עצמי בעוד כמה שנים. נכון נכון, לא לצעוק חברים, אני יודעת גם ש"החיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות"...ועדיין, זכיתי ללמוד על איזה דברים אני לא מוכנה להתפשר. אז ההמשך יבוא כמובן. אבל איך הוא יראה? ועם מי? בפעם הראשונה מזה שנה, צללתי חזרה לבריכת הדייטים השנואה עליי ושינסתי מותניים אל מול עול ההכרויות החדשות. הרי אם לא אתאמץ ואנסה לשחות בבריכה, לשם מה בכלל עברתי את כאב הלב הזה של הפרידה?
לא יודעת מה איתכם, אבל בשבילי הכרויות זה מתיש. שיחות חולין וחיוכים, מוניות ומסעדות רועשות, מניירות וחוקים חברתיים. ציפיות ואכזבות. למי יש כוח לזה תגידו לי? רק המחשבה על זה גורמת לי לרצות לנעול את הדלת ולהתכרבל מתחת לשמיכה עם החתולה שלי. סתם, על מי אני עובדת, היא תוריד לי את הפרצוף אם אני אנסה לכרבל אותה ללא אישור מפורש ובזמן הנכון. כן כן גם יש לי שולטת בחיי, קוראים לה מיקאסה. או מיקמיק. Anyway, פוקוס. עבורנו, אנשי הבדס"מ מתווסף נדבך נוסף לחיפוש. אדבר בשם עצמי כי אני יודעת שזה לא נכון עבור כולם ואגיד שאני לא רואה עתיד בו הבדס"מ לא חלק מהחיים שלי. אז אתם יודעים מה זה אומר? שבריכת הדייטים המדוברת...פתאום הפכה להיות שכשוכית, אולי אפילו שלולית. אבל זה לא בלתי אפשרי, הרי עשיתי את זה בעבר.
בחודשיים האחרונים יצאתי לכלכך הרבה אירועים של הקהילה. האמת? בלי קשר לחיפוש, נהניתי מכל רגע. האנשים הבדסמיים המדהימים שיצא לי להכיר או לחזק איתם את הקשר נהיו באמת קהילה תומכת ומחזקת עבורי. ולראשונה לא רק כמילה חלולה, אלא במלוא מובנה. אז שבריר שניה של דביקות לשם אמירת תודה. אין עליכם. זהו, עבר הרגע אפשר לנשום. אז איך הולך עם שיעורי השחיה עד עכשיו? אתם מוכנים לזה? אנסה להיות תמציתית כדי להגיע לעניין. הראשון אכזב מראש עוד לפני שבכלל הגענו להיפגש. השני דפק לי ברקס אחרי דייט ראשון, אמנם ברקס מאוד מנומס (חייבת לציין כי זה מרענן ומקסים) ובכל זאת לא נעים. בשלישי מדובר בהכרות ישנה שניסה להשתחל חזרה אל תוך חיי ואני אכזבתי את עצמי כשגיליתי רק לאחר זמן מה שכוונותיו לא ראויות. עם הרביעי אני סיימתי את העניינים אחרי שני דייטים כי פשוט לא הרגשתי חיבור. כולם מהכלוב, כולם מהעולם הזה שלנו...ואיי התעייפתי, זה כמו עבודה.
ואז ממש לפני שבוע וחצי הכרתי מישהו בקימברלי האחרון. מישהו שאיתו, עד כה, שום דבר לא מתיש! זה מצחיק איך שלדברים יש את הטיימינג שלהם, הא? הרי פגשתי אותו בעבר במסיבה, דיברנו כבר בצ'אט, שמעתי עליו כבר בעבר. אז איך פתאום דווקא עכשיו זה מרגיש ממש אחרת? והופ, בבת אחת פתאום כבר הפסקתי לשחות בשלולית. עכשיו אני צוללת באוקיינוס רחב של הכרות עם מישהו חדש ותנו לי לספר לכם, מאז ומתמיד פחדתי מהים!! שנה שלמה הייתי רגילה למשהו ספציפי, שהכל היה ידוע ונוח כבר ופתאום נזרקתי חזרה לתהליך של ללמוד מישהו. ללמוד אותו. להבין את הראש שלו ולעזור לו להבין את שלי. זה מפחיד, זה מעלה בי את כל הנקודות הישנות של חוסר הביטחון, של השוואה לשולטת אחרת, של השוואה לנשלט אחר ופחד מאכזבה. אבל אל תבינו אותי לא נכון, זה גם מרגש מאוד. הוא מרגש מאוד.
סה"כ, מרגש לחזור לשחות.
