איזה כיף שגם בגילי המופלג (כן כן אל תצעקו. ככה מרגישים לקראת גיל 30!), כדור השלג שלי ממשיך להתגלגל ולצבור חוויות חדשות. אחחחח. אין כמו כאבי גב, יוקר המחייה, הדודה ששואלת "נוו מתי תתחתני כבר?" ונגיעות של חרדה קיומית כדי להבהיר לעצמך שאת כבר ממש Grown ass woman. ובכל זאת, בין ימים נמרחים של אזעקות, חשבונות, עבודה ושגרה- לפעמים מגיחים רגעים שתופסים אותנו בהפתעה.
לפני כמה ימים בפעם הראשונה הוזמנתי למפגש "קאדל". יותר נכון להגיד, בפעם הראשונה הוזמנתי ונעניתי להזמנה. הכרתי את המארגנים וסמכתי עליהם שיבחרו אנשים טובים. עכשיו אני לא יודעת אם אתם מכירים בדיוק מה זה קאדל אז בואו נגדיר את זה כ"מסיבת כרבולים". מגע רך, חום, קרבה...עם נגיעות פוטנציאליות של מיניות ועירום. או לפחות כך הוסבר בהזמנה. אז בואו אני אגיד לכם ככה: קאדל שמאדל. זאת הייתה אורגיה.
אז על האורגיה המדהימה שמצאתי את עצמי בתוכה אני יכולה לכתוב שלושה פוסטים לפחות. היא באמת הייתה מלאת חום, קרבה, תקשורת ומגע (גם רך וגם פחות), אבל משהו אחד בה תפס אותי יותר מהכל...או יותר נכון, מישהי. מהרגע הראשון שמתי לב אליה, לבגדים שבחרה ללבוש ששידרו נינוחות ללא מאמץ. לשקט שלה...איך היא מדברת ברוגע, מפתחת שיחות ומחייכת. מי מכם שמכיר אותי יודע שאני דברנית גדולה בלשון המעטה, חופרת...רועשת, גם בדציבלים וגם בנוכחות. ופתאום? מולי יושבת אישה שנראית לי בדיוק ההפך. שמעתי עליה כבר קצת לפני וידעתי שהיא בקטע של נשים. שאלתי את עצמי "ומה איתך וורשיפ? את בקטע של נשים?".
כי אמנם בגיל 14 ירדתי לאישה לראשונה, בגיל 17 כבר עשיתי הרבה שלישיות עם נשים. לאורך השנים היו לי חוויות עם נשים...נגעתי, ליקקתי, חדרתי וגם הייתי בעצמי המושא לכל האקטים האלה בחזרה. מעולם לא הגדרתי את עצמי ביסית ותמיד כששאלו אותי אמרתי "נשים זה בסדר. אין לי בעיה עם נשים. אבל הן לא מרגשות אותי כמו גברים". האמנם...אז למה פתאום אחרי פעמיים עם האישה הזאת, אני מרגישה שונה? אני לא חושבת שאתם יורדים לסוף דעתי עד כמה האישה הזאת הטריפה אותי. דמיינו לעצמכם חדר, הרבה מזרונים, הרבה גופים יפים גבריים ונשיים כאחד עירומים ומתפתלים, גונחים ונאנחים...ואני? העיניים שלי רק עליה. אז לשאלתי עניתי לעצמי "לא יודעת, אבל מה שבטוח אני בקטע שלה".
למזלי ושמחתי, במהרה העיניים שעליה הפכו גם לשפתיים וידיים. מעולם לא נמשכתי ככה לגוף נשי. העור הרך שלה, הפטמות הזקורות בפה שלי, הנשיקות. הקימור המושלם של שדייה והקעקועים שמעטרים את גופה. כולה קטנה ורזה, נעטפת בתוך האחיזה שלי ונמסה לתוכי. והפות. הוווווו הפות!!! שנים ארוכות לקחו לי על מנת להגיע ליחסי חברות עם האיבר הזה ופתאום ביום בהיר אחד אני מוצאת את עצמי צוללת בלי חמצן בתוך הפות הכי יפה שראיתי בחיי. רק צמאה לעוד ועוד. כשנפגשנו רק שתינו לאחר מכן, ניסחתי את זה ככה: "הכל פה ריח של פות. הכל פות. אני לא רגילה" וצחקנו ביחד מחובקות במיטה. בתוך תוכי גם הוספתי תהיה "אני לא רגילה...ואולי אני רוצה להתרגל לזה".
אחרי כמה ימים של מחשבות בנושא, כשניחוח אישה מתערבל לי במוח וצובע את כל מחשבותיי, הגעתי לכמה תובנות. רוב האינטראקציות שלי עם נשים היו בגיל צעיר ומתוך ריצוי. ריצוי של מי אתם שואלים? של גברים! של הפנטזיה הגברית. זו הייתה עוד דרך בה יכולתי להיות וורשיפ המגניבה, המשוחררת, המינית. ועכשיו? פגשתי אישה ברגע הנכון בחיי. אחרי שנים של צמיחה אישית והתקדמות, של התנערות מדפוסים מרצים והתחברות לעצמי ולמיניות שלי. והיא? יפה ורגישה ונעימה ומעניינת בטירוף. אז אני לא יודעת מה "הקטע" שלי, אבל DAMN, כדור השלג בהחלט ממשיך להתגלגל.
