למה אני מזדיינת עם מי ששונא אותי?
כי לפעמים, זה לא מעניין אותי לדעת שאתה חושב שאני יפה, אני לא מרגישה יפה ושנינו יודעים את זה. במציאות של דוגמניות ויקטוריה סיקרט, אני יותר מכוערת מיפה. וזה רק גורם לי לפקפק בך ובסטנדרטים שלך אם אתה חושב שמי שנראית כמוני היא יפה. ואני לא רוצה לפקפק בך.
ואני לא רוצה לשמוע שכיף לך לזיין אותי. אני מרגישה עלובה ונכשלת. ולשמוע אותך אומר את זה, לדעת שזה מה שאתה חושב, רק מנכיח את הפער ביני לבין העור שלי לבינך וזה לא מגיע לך לגעת במישהי שזה מה שהיא מרגישה.
אני לא רוצה את כל הטוב הזה שאתה מביא איתך. זה לא ממלא אותי, זה רק מזין את החור השחור שלי ואת הצבועים שנושפים בעורפי, זה שורף לי באוזניים. זה כמו בהתקף אלרגיה, הגוף שלי מזהה משהו לא-מזיק, טעים ומנחם, כמו מנגו, ושולח נוגדנים שתוקפים אותו עצמו. ומה רע במנגו? אבל אני לא יכולה לאכול מנגו, ואתה מאלץ אותי לומר לך שוב שאתה יותר מדי טוב בשבילי. ולמה לך להשאר עם מישהי שמזכירה לך את זה שוב ושוב. אתה תסובב את הגב ותלך.
ואני בעיקר לא רוצה לדעת שאתה חושב שאני טובה. כשמצאתי אותך הפכתי לאישה דתיה, אם אתה תגיד את זה עוד פעם אחת, אני אצטרך להאמין בזה. תרי"ג מצוות שלך יקחו ממני את הכל, לא ישאר לי כלום משלי.
וכמה נמוך אתה כבר יכול לקחת אותי? אתה עושה לי להרגיש יותר מדי רגשות נעימים. המבט שלך פותח לי עוד חדרים בלב, והזין שלך שובר את המנעולים שמחזיקים את השערים שלי סגורים.
לפעמים אני רוצה להתרסק. כינויים גנריים וחסרי מעוף 'זונה', 'כלבה' מעליבים יותר מכל משפט יצירתי ומותאם אישית שאי פעם שתוכל להגיד לי. לרדת לברכיים מול זין שמודד חצי שעה כדי להגמיר אותו כי הוא חנה במקום אסור ושהדבר הכי יצירתי שהוא יעשה זה לדחוף את הראש שלי, מרוקן אותי באמת. ולהרים את הראש ולראות עיניים של מי ששונא את עצמו על זה שהוא מזיין אותי, שחושב שהוא עושה טובה שהוא ממלא את החור הזה, שולח אותי למקדש מוכר ונוח, למפגש בחור שחור עם חברים ישנים.
