אני לא מבינה מה אני משחקת אותה קשה להשגה.
אתמול במסיבה חשבתי עלייך והרגשתי את התחתונים שלי מוכתמים. לשניה חשבתי אולי זה מחזור אבל רק בייצתי השבוע (הסבר ליומיים לא פשוטים).
עכשיו אני תוהה אם זה היה רעיון טוב להעמיד אותך בפינה לומר-לשאול אם אתה רוצה אם להיפגש. ואז מזכירה לעצמי שיש לך ברירות, שאולי אתה בכלל כן רוצה והסיפור שאני מכריחה אותך הוא לא האמת, אלא "רק" השדים שלי, וגם אם כן, זה בסדר לדרוש.
אני חושבת כמה לא אכפת לי היה לתת לך את מילים שלי בהתחלה, כמה בקלות השתלחתי בך ואיך עבר חלק השבוע שכתבת לי 'זונה'. גם לאישתך הכונפה המהוגנת שבה בחרת ואותה קידשת אתה קורא מדי פעם זונה? (זו שאלה דמגוגית ולא הוגנת, ובכלל לא הייתי רוצה שלא תגיד לי בכל רגע את המילה שיושבת לך בפה, וגם אולי זה נעים לי, גם המילה הזו, וגם לחשוב שאליה זה לא קורה ואליי זה כן, שפה מותר הכל).
אחר כך חשבתי אולי אני באמת זונה. כזו שנזלה בפינת רחוב באמצע היום, על גבר נשוי שהיא פגשה בטעות, חומדת באיש של אישה אחרת. וחשבתי מה התפקשש לי בדרך שלא תפסתי את זה מולך באותו רגע, לנפנף, להפריע לתיבת התהודה הפנימית שלך ולקשר הגורדי בין החיים שבחרת לבין המכשפה שתפסת. וכל המילים שלך על המקום שאני תופסת והאישה שהיית צריך, שכובה על הגב בפישוק רגליים מרוח (גם) על השדים שלך, מתאפשר רק בגלל שכבר יש לך אישה בצד אחד של המטבע אז צריך להדביק לו צד שני.
ופה אנחנו מושלמים יחד. האיש שבחר בפיצול והאישה שמורחת עם הלשון דבק במקום רוק.
ואם כבר מושלמים, אז זרים מושלמים. כי אולי זה לא קשור, לזה שהיא לא מחכה לך עם כוס רטוב שתחזור הביתה ותניח לה זין על הפנים או שהיא לא בולעת זרע (ואני מניחה שזה כן משהו שהיית רוצה איתה כי אתה אוהב אותה ומתחת למדונה-זונה שלך, זה מה שאנחנו רוצים עם אנשים שאנחנו אוהבים?), אלא שאתה פשוט מכיר אותה טוב מדי. או שיותר גרוע, שהיא מכירה אותך. שאין פינה פרטית בבית שלך, בנפש הזו. איך אפשר לבקש את הפנים שלה מרוחות בזרע שלך, ולתת לה לגעת במקומות חשוכים ומטונפים (או קדושים), ואז להאמין שהיא תסתכל עלייך בעיניים טובות בכל שארית היממה. אבל מה אם היא יכולה? אני יכולה?
אבל אולי זו רק אני, שחושבת-יודעת שאנחנו הכי טובים במקומות האלה ושאנחנו הכי אנחנו, חשופים וגולמיים כמו מלאכים שיצאו מהבוץ, ומניחה שגם אתה מבין את זה אבל מוותר על זה שיראו אותך ככה, כל הזמן. איך אתה יכול? (ואולי כדי שיהיה לי ביחד, גם אני צריכה לוותר, אני מקווה שלא)
או שזה תסכול, על משהו שאני לא מבינה. שאתה לא מספר לי.
למטפלת שלי אני אומרת שכולם יודעים דברים שאני לא, שלכולם יש אג'נדה סודית שלא מספרים לי עליה. אתה יכול לנחש מה היא אומרת על הקרבה אל שכמותך.
תראה אותי, מנסה לשכנע, נסחפת במילים אלייך. מותר לחשוב אחרת אבל אני אוהבת לחשוב שאתה חושב דומה לי. (אולי גם היא הסתומה חושבת ככה) איך אפשר לדעת?
תיבת התהודה הפנימית שלי התמלאה כנראה והאותות זה מה שאתה מקבל. אם צד אחד של המטבע זה מה שאתה מציע לי להיות מודבקת עליו, אחוזה בידך, בעלת ערך, שמורה, אז אתה יכול לדמיין ששם, אני לא גלילאו, אני שטוחיסטית. קצה העולם הוא מעבר לגלים, ברצונך להסתיר וברצונך לגלות.
או שזה הים שמוציא ממני את המילים. ואני כבר שונאת אותך על הפעם הקודמת השארת את כולן תלויות באוויר. ואיך הרגשתי שנתתי לך את המתנה הכי אני שאני יכולה לתת ולא ידעת מה לעשות איתה או שלא רצית, ואולי חשבת ש'השיחה נתקעה', ומותר בטח שמותר, אבל אז שלחתי הודעה באמצע הלילה שהרגישה שאני על ארבע אוחזת בבגד שלך מתחננת שלא תירחק עוד.
אז אולי אני לא טועה, ואני לא צריכה להקשיב לך ולתת לך את מה שאתה רוצה, אלא לשמור עלייך מפניי ומפני המילים שלי. כי מה אם תכיר? מה אם תהיה מוכר? מה אם זה עקר? מה אם זה לא?
[מאי 2024]
