איך אני אוהב שחמט. מהפעם הראשונה שהסבירו לי על המשחק, אי שם בשלהיי גיל חמש, עדיין גרים בדירת חצי קומונה בדאון טאון של וילנה, ליטא.
סבא שלי, שנפטר חודש אחרי שלימד אותי את החוקים ואת התיאוריה של המשחק, הסביר לי אז בצורה סובייטית למדי גם על הדרכים למדוד הצלחה בשחמט, כמו הערך המספרי של החלקים שנשארו על הלוח לכל שחקן או השטח שנמצא בשליטתך בכל זמן נתון. קונספט נוסף שהסביר לי היה הערך של המסעות שאתה לוקח על עצמך.
המורכבות של המשחק הזה אמנם ניתנת לכימות (בערך), אך המספרים שמתקבלים מכימות שכזה מאבדים את המשמעות שלהם לבני אנוש בערך ב3% אחוז מהמספר הסופי.
משחק שהומצא, כנראה, בהודו לפני כ2000 שנה(לפחות גרסת המקור, כך לפי ויקי) ושוחק ע"י הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה האנושית ועזר להם להשחיז את מחשבתם ואישיותם. הוא משחק מרתק ועמוק, מסעיר את הדמיון ומפתח יכולות חשיבה. עליך לשמור על קור רוח, ראש צלול, ריכוז. להיות מסוגל להתחיל מחשבה וללכת איתה עד הסוף. לחשוב מחוץ לקופסה ולנסות להפתיע את זה שמולך. אך עם זאת גם מאפשר לגשת אליו בדרגות הבנה שונות, להתחיל בקטן ולהתקדם עם הזמן.
כילד די חייזרי ועולה חדש ממזרח אירופה (זין שלי, אבל רוסי אני לא), לא עזרתי לעצמי, בלשון המעטה, ע"י זה שהייתי מסתובב מדי פעם עם ספר תיאוריה של רב אמן כזה או אחר. איש לא היה מתעסק, כי גדלתי מהר, אבל חברים לא היו אז, היו רק ספרים. בגיל 10 הייתי הולך לשחק שחמט עם הזקנים הרוסים בגן העיר בראשון ושם פרחתי.
(הנה הנה אני מגיע לנקודה, הפוסט הוא לא עלי בכלל)
כמו בשחמט, גם בחיים אנחנו עוברים מסעות. חלקם קצרים, חלקם ארוכים. חלקם נולדו כתוצאה ישירה מרעיון שעלה לך בראש, חלקם בתגובה למסעות של בן אדם אחר. חלקם סתומים, חלקם גאוניים,חלקם מוצלחים, חלקם תאונות רכבת שבדיוק הובילה מוטות דלק אורניום משומשים, שמתפזרים לכל עבר ומוחקים מדינה או מחוז, והופכים את השטח לבלתי ראוי למגורי אדם למאות השנים הקרובות. הדרך אל המימוש העצמי של האדם עוברת במסעות מעין אלה, אין לנו את הזכות לבזבז את הזמן שניתן לנו על מסעות לא נכונים, אבל איך נדע מהו המסע הנכון לנו באותו הרגע? קשה לשים על כך את האצבע, ישנן שיטות רוחניות המרפות את אחיזתו של האגו המפוחד על המיינד שלנו ומאפשרות לקחת החלטות מתוך שקט פנימי של איזון, מחשבה צלולה ואובייקטיבית, וללא הסחות דעת לא רלוונטיות שהאגו פשוט בטוח שהן מרכז הקיום שלו. ושלנו. אבל לרוב, למצער, אין אנו נמצאים אל מול הגה הנהג, אלא האגו.
המסעות שאנחנו עוברים בכל גלגול, חייבים להיות בעלי ערך, אין לנו זמן אחר, עכשיו זה הזמן להתחיל לחיות בצורה מודעת יותר לכל מסע ומסע, לבחון את נחיצותו בצורה אובייקטיבית, את התועלת שנרצה להפיק ממנו והמקום שנרצה להיות בו בסופו.
המימוש העצמי שמתחבא בכל אחד מאיתנו הוא הציווי העליון של הקיום האנושי, וככל שנתמיד לבחור את המסעות שלנו בקפידה, ליזום יותר ולהגיב פחות, להיות פחות אגוצנטריים ויותר מחוברים למארג החיים נוכל להגיע לקיום שהובטח לנו כשהיינו בני 5, מתעניינים במשחקי לוח 😅
