*נכתב תחת השפעה
בערבות הצחיחות ביותר שיד אלוהים פיסלה באדמת אבותינו להפליא בנו.
בין הרים, גבעות ועמקים צהובים וחוליים להחריד, בין עצי ערבה, שיטה, עמודי תאורה עמומה וצבעונית שהותקנו כאן על ידי הלפרים מיוזעים.
בין צינורות פלסטיק שחורים הזורעים טל מחייה תהום אדם, שזז בקצב תופי המלחמה המבשרים על בואה המתקרב של האקסטזה לשמה התכנסנו כאן כולנו.
בין הציליות החומות שראו אין ספור היפים, אנשי רוח, שדים, פיות, נסיכות ואדונים.
בין שתי סטים של רמקולים עוצמתיים במידה המדויקת, הנוגעים הישר בנשמה וסוחפים את הגוף לריקוד אקסטטי אל חופש. החופש ממחשבות, החופש מהאגו וטרדות היומיום.
בין זוג עיניי, כשעצמתי אותם, נפתחה לה העין השלישית היודעת-כל. ומתוך החושך של התודעה שאך לפני חצי שעה ערבבה מולקולה קסומה, מלאת אהבה ורוך ושתתה את תכולת הכוס החד פעמית. מן העין, שזהרה בכל צבעי הקשת ופעמה בקצב של המוזיקה והלמות ליבי המסונכרנים באופן פלאי - פסעת אלי הנסיכה שלי, לבושה בתלבושת שאימא אדמה, האל והוריה הרכיבו לה במלאכת מחשבת מדוייקת להפליא. אלת האהבה וההרס, הסיבה להיותו העולם מסתובב על צירו מיליארדי שנים. פסעת אלי מביטה בעיניי האוהבות והכה מתרגשות לקראת בואך.
בידייך את מחזיקה בקולר שקנית לעצמך, הרי לא ייתכן שלאלה שהפכת להיות, לא יהיה קולר להעניק לראוי ביותר מבין בני האדם. כרעת על ברכך הענוגה והעדינה, והענקת לי את משמעות הקיום הגשמי בסיבובו הנוכחי.
מיאנתי לפתוח עיניים, רציתי להרגיש את הנשמה שלי רוקדת לפתחך. עיניים, פתחתי אותן. התהום האנושית הזזה חיכתה לי, ולא את, כמובן.
פעם הבאה אלה שלי מושלמת.