מרתף די גדול, מחולק לשתיים.
חצי אחד שמור ומוקדש למערת גברברים א-טיפוסית מאובזרת ומלאה בכלטוב אבל הרבה פחות מעניינת.
החצי השני שמור לה, לנסיכה אליטיסטית שבין הטיפולים מצילי החיים רצה לשירותים להתפעל מהסימנים שהשארתי בה, רגעים המהווים שיאים ביום שלה, לפחות עד שתפגוש בי בצהריים.
החדר מבודד רעשים בצורה מוחלטת, אפשר לשגר משם חלליות ואותך לחלל מבלי שאיש בחוץ יידע על המתרחש בפנים. החדר מלבני רוחבו כשבעה מטרים ואורכו כעשרה.
התקרה מקושטת במגוון ברזלים ומוטות עץ רחבות שמהן בולטים שאקלים שרק ממתינים להחזיק את המשקל שלה.
קירותיו קטיפה אדומה כהה על גבול הבורדו, למה קטיפה? קטיפה זוכרת, רואים בבירור צורות עיגול על הקירות מהפעמים שהראש שלך נחבט בו מזיון הגרון שקיבלת, או מריחות של תנועה בבד שמסגירות את חוסר היכולת שלך לעמוד ישר או ללכת ללא תמיכה.
לצד ארון העמוס בקפידה בשלל סטים מלייטקס ועור המסודרים בדאגה כאילו היו ערכות תפילין קדושות, תלוי הפוך ובזווית צלב מעץ אורן קשוח באורך של 3 מטרים, הוא הובא לכאן מאחת הכנסיות הראשונות של השחורים בלואיזיאנה, הגרסה שלא נשרפה ע"י ה - KKK, כמובן. והוא ללא ספק מהווה את הפיס שקושר את החדר יחדיו. עליו אין סוף ווים מהם תלווים כלי האהבה שלי, חבל על התיאור - יש שם הכל.
באמצע החדר שולחן נירוסטה אה-לה שולחן מנתחים עם אפשרות לחימום כשבא לי להיות נחמד או זבל במיוחד. השולחן הוכן במיוחד כך שאוכל לקשור גם את האלה שיבא אם במקרה תגיע למצב שהיא שוכבת עליו.
בשתי הפינות הרחוקות מחכות לך פינות העונשים שלך, אחת לכשאני במצב רוח טוב ואחת למצברוח חרא, בפינה אחת יש אסלה, בפינה השניה את האסלה ועוד לא מעט הבדלים בין הפינות.
מסך טלוויזיה ענק בצד החדר מקרין חטאים על מיוט, והמערכת מנגנת מוזיקה מרגיעה לפני שהקרחנה מתחילה.
