אנחנו יושבים בסלון, ניחוחות הצבע שהתייבש לא מזמן עדיין תופסים את רוב המרחב האוסמיאטי (יש דבר כזה).
אני בישיבה מזרחית עם פייסל ביד, מסתכל עליה, בוחן אותה. היא ישובה בספה ליידי, מקום מוזר לכל הדיעות, במיוחד לאור מצבה הקשה - מנסה רגע להכיל את המפגש שהאל הטוב זימן לה. מישירה מבט לרגע ואז מורידה, מבויישת. חמודה כזאתתת, עם הלחיים הוורודת, העיניים הגדולות שמנצנצות וכל הקרנבל הזה. נרהה לי, שהילדה לא יודעת עדיין שהיא הייתה מרגישה הרבה יותר בטוחה אם הייתה מתיישבת תחתיי על כרית ומחבקת את הרגל השעירה שלי :)
לפני רגע חזרנו מחדר השינה, גם שם יש ריח של צבע אם תהיתן אבל גם של ברטולין, זאת הייתה הפעם הראשונה ששמתי עליה יד, הפעם הראשונה שחישמלתי אותה, הפעם הראשונה ששמתי אותה על הגב ועברתי עם הידיים על הקימורים האלוהיים האלה שלה, הפעם הראשונה שבדקתי את השלולית שהיא מסוגלת להיות, הפעם הראשונה שהשפתיים שלי נגעו בשלה וגם בכלמיני גומחות קטנות נסתרות, וגם הפעם הראשונה שנתתי לה להרגיש את הזין שלי.
המסע שלנו נפתח, כך נראה, והוא יהיה לא פחות ממדוייק.
אני מזהה את הכמיהה הבוערת שלה לחופש אמיתי, חף ממניפולציות ומשחקים, החופש שאני מסוגל להעניק לה, והפעם באמת.
"בואי אלי נסיכה, אני צריך לדחוף לך קוביית קרח לתחת רגע"
"סע סע י'מכוער, אני לא אחת מהנשלטות שלך, מ***. אבל ניסיון חמוד כזה, רפה. שתיים מתוך עשר ואני נדיבה, זה גם בחיים לא יקרה :)"
"חח, אוקי :)"
מבחינתי היא בתולה בכלל