יש סצנה בסרט של הארי פוטר ( אחד מהם...) שמנהל בית הספר, פרופסור דמבלדור ,עם שרביטו המיוחד מוציא זיכרון מתוך האוזן מכניס אותה לתוך קערה גדולה לפניו שמלאה בנוזל שקוף, ברגע שהזיכרון נכנס להגיגית הצופה חווה את הזיכרון שנשלף.
יש לי באוזן ימין תחושה של בועה תקועה, כמו בירידות של ים המלח , וזה לא משתחרר.אולי גם אצלי הזכרונות משישי ושבת המטורפים לא מרפים שלפעמים אני מוצאת את עצמי נזכרת בסיטואציות..
איך בסוף הערב, יצאתי לעשות שכטה בחצר האחורית בווילת החלומות . במרפסת יש עמדת ישיבה נעימה ומזרון כמובן לזוגות שחפצים להזדיין בחוץ. עוד לא הספקתי לקחת שכטה אחת וזוג מהמם מגיע ומתחיל להתמקם על המזרון שמולנו. הבחור, חתיך, רחב כתפיים , מקועקע עם מבט קשוח. היא גבוהה עם חזה עגול, עומד, גוף מתוח, שיער שחור, מקושטת במלא קעקועים מיוחדים פותחת לו את הרגליים ומכוונת את הבחור שלה דיירקט עם הפה שלו לכוס הלוהט שלה.
לאחר שסיימה להתמקם מרימה אלי את הראש ושואלת "אפשר לאכול לך את הכוס בינתיים?" ואני שישבתי מהופנטת לגוף שלה מאשרת בשמחה ומתישבת לה על הפנים עם רגל אחת דרוכה על כף הרגל והשניה על הברך ומתחילה לזיין לה את הפה.
בינתיים הבחור שלי עוד מצטרף ושולח אליה ידיים חומדות, הבחור שלה שותה אותה ללא הפסקה ומנסה לעמוד בקצב הגמירות של הגברת ואני...מזיינת לה את הפה, מקפידה לתת לה גם אוויר ובעיקר לכוון את עצמי עמוק יותר ללשון שלה. כמה דקות ועוד זוג שובב אחרון מצטרף (החתיך מהסיפור הקודם) והחגיגה בעיצומה. בשלב מסויים אני זזה ובודקת שהיא עדין איתנו, והיא אומרת לי " וואו לא ציפי לכוס כזה טעים" אז המשכתי עוד קצת לזיין לה את הפה....
קופלנו לפני שהספקנו למצות את החוויה כי השעה כבר הייתה מאוחרת... אבל אני בטוחה שאפגוש אותה שוב...
תודה שהייתם חלק מההגיגית שלי, הלחץ באוזן עדין קיים אבל קצת יותר טוב ( אולי יש עוד סיפור שמבקש לצאת...)
עד אז.... שלוליות 😘😘😘
