תנועה קלה
מתחילה מהשפתיים ועולה לעיניים ומשפיעה על כל חלק בגופנו.
אני משתדלת כל הזמן לחייך, כמה שיותר.
כשאני הולכת מהר כדי לא לאחר לאחריות שלי במורד הרחוב, כאשר אני מסתובבת בעבודה בדרך לעוד כוס קפה, אם זה בארוגיה המונית שמסביבי זוגות זוגות מזדיינים, מתלקקים, מתענגים ואני פוסעת בינהם ערומה כביום הוולדי, גאה בכל חלק בגופי, באלה שאני אוהבת יותר ואלה שפחות , בכל זאת כולם חלק ממני.
גם כשאני מזדיינת, או אפילו בעיקר... אני מחייכת, חיוך אמיתי שבא מהלב ומשפיע על כל הגוף.
לא תמיד החיוך אמיתי ולפעמים צריך להתאמץ כדי שהוא יבוא, לפעמים החדשות הקשות מסתננות ומכאיבות.
אבל הוא בא, כמו חבר מוכר, כמו גלגל...
מחייכת לעצמי תוך כדי כתיבת השורות האלו כשמחשבות על זיונים שונים ומשונים שעברו עלי הסופש...
אבל מה זה משנה...שוב הקול שלך עולה בזכרוני לוחש לי רגע לפני ששוב קמים לטירוף היום יום "איזה עור נעים יש לך, כל הזמן אני מתחרמן רק מלגעת בך"
שנחזור לחייך בהקדם, כולנו! חיוך אמיתי עמוק מבפנים....
עד אז... שלוליות 😘😘😘
