לא רק בלונדינית

בתוך המטוס הרגשתי את הלב שלי נקרע - נעקר ממקומו .

הוא בכלל החליט שהוא נשאר בארץ עם מאסטר,
בזמן שהגוף והפיזיות נמצאים בדרך לארץ אחרת , מטיילים ורואים עולם .

אני בכלל חושבת שזמינות היא חלק מהיותי נשלטת -
להיות מושגת , זמינה ומזומנה לכל קריאה , רצון או מטלה של מאסטר.

אולי בגלל זה תמיד לפני טיסה עוברת בי תחושה מאד מבלבלת ולא נעימה.






מאסטר לא איכזב והגיע לתת לי חיבוק לפני טיסה.

באמצע יום עבודה הוא עזב הכל וטס במהירות מופרזת לכיווני - בשבילי זה אומר המון.
חיכיתי לו בדריכות והתפללתי שיצליח להגיע בזמן, בשלום ובלי שהמשטרה תעצור אותו.

כשראיתי אותו,
כל המתח שהיה התחלף באושר וחיוך גדול.
הרגשתי שמאסטר לא כ"כ אוהב את הנסיעה הזאת,
והאמת? גם אני לא כ"כ אהבתי אותה , אבל הרגשתי שאני זקוקה לה , אולי בגלל זה שנאתי אותה.

התחבקנו התנשקנו וניסיתי בנמרצות להעלות חיוך על פניו , ניסיתי וניסיתי וקצת הצלחתי ...
כשהצצנו בשעון גילינו שהזמן טס ואני כבר באיחור הסטרי . נה נה נה אסור לאחר לטיסה .

מאסטר תמיד צוחק עליי וקורא לי " לולי חוצת יבשות" ,
הוא פשוט יודע שזה לא משנה איפה אני נמצאת על פני הגלובוס - אני תמיד שולחת איתותים.

המרחק הגאוגרפי הזה גדול עליי -
אבל אני יודעת שתמיד יש תאריך יעד לחזרה ואני משתדלת להסתדר עד שהוא מגיע.

ובקשר למרחק הנפשי -
הוא פשוט לא קיים אצלינו בשום מצב.
ותמיד כייף לגלות שוב ושוב שלאהבה שלנו אין גבולות.

הנה אני פה
קולולולולולולוווווו