פתאום אני קוראת בבלוגים על לא מעט זוגות שנפרדו.
כולם נפרדו יפה ומכובד, בכולם יש המון כאב, והאמת? זה נורא צורם בלב.
מחיר החופש לא קל כמו שכולם חושבים, יש שם המון כאב לצד החופש הזה.
הרי אנחנו בחרנו במודע לוותר על ה"חופש" שלנו, אף אחד לא כפה את זה עלינו.
כן. אני יודעת, לפעמים אין ברירה, לפעמים אין דרך אחרת, לפעמים ככה זה צריך להיות וזהו.
לפעמים מה שהתאים לנו פעם לא מתאים לנו היום ולפעמים אנשים משתנים ועוד מכל מיני כאלו.
יש מי שיגיד, דלת נסגרת, חלון נפתח.
זה בדרך כלל נכון, אנחנו הרי חיים בארץ האין סוף אפשרויות, ולא חסרים אנשים בחוץ ...
אבל עם כל זה, אני חושבת שלפני שמחליטים לוותר או לעזוב את השותף שבחרנו בתקופה מסויימת בחיים,
צריכים להביט בו עוד פעם נוספת, ואם העיניים ידברו לבד, ואם הלב ירעד, זה אות ואיתות שלא כדאי לוותר שם.
אני בכלל חושבת, שיש דברים שחבל לפספס בחיים.
ולפעמים צריך להלחם, גם על האהבה שנרקמה והלכה לאיבוד.
מבחינתי אהבה זה דבר אין סופי ואהבה אמיתית היא התגשמות משאלת הלב של רובנו.
אני חושבת שאהבה זה לא דבר שנגמר, אלא אם כן, בוחרים לשחרר ולוותר עליה. 
לפני 16 שנים. 23 בינואר 2008 בשעה 16:45
