לכבוד יום האהבה:
מאסטר קישט לי את התחת בצבעים אינספור, מה שאומר בעצם, שהוא אוהב אותי נורא.
וואלה, בתחרות מי אוהב את מי יותר? נראה לי שאנחנו לא יכולים להתחרות אחד בשניה,
תחרות כזאת רק תביא בלאגן. כי בקשר בנינו, הכל הדדי לגמרי, הולכים עד הסוף בגדול.
כן, התברכנו, זוג שורדים אנחנו, זוג מאזוכיסטים, זוג עקשנים, זוג משוגעים, הרמוניה.
יוצאים לדרך:
בחצאית לבנה ובגד גוף אדום אני הופעתי, ומאסטר בבגדי העור השחורים הופיע גם.
נכנסו יד ביד, מאסטר ולוליטה, הרמנו כוסית לחיי יום האהבה או שאולי לחיינו בכלל.
השתוללתי קצת, רקדתי על מאסטר, קצת טוסיק, קצת מגע והרבה הרבה חיוכים ובלאגן.
מכירה ודם חדש:
אם אתמול הייתי מועמדת למכירה פומבית - דבר שלא יקרה לעולם - היו לי לפחות כמה קונות מתוקות.
באמצע הערב הכרנו זוג חדש בעסק והדלקנו אותם כל כך עד לרמה כזאת שהעיניים שלהם פשוט ניצנצו.
זה כל כך יפה לראות סוף סוף משהו נקי, סוף סוף כמיהה והתלהבות מבדסמ עצמו נקי טרי - ולא מקהילה.
שמחתי לראות שזה עוד קיים. שיש אנשים כאלו בכלל, לא נדבקים, כמהים ללמידה, ונותנים כבוד, המון כבוד.
זהו זמן סשן:
בסשן עם מאסטר הרגשתי שעוד קצת ואין לי תחת, איזה מהירות של הצלפות, מזל שלא נתנו לי לספור.
אנוצקה עמדה מולי לאורך כל הסשן ובסוף הסשן עשינו קצת בלאגן ביחד - לא הרחקנו לכת, כי בכל זאת,
המאסטרים שלנו צופים מהצד. לא רצינו שירגישו שהזנחנו אותם, כי הרי אסור להזניח מאסטרים כמו שלנו.
המקום שלי:
שוב הרגשתי שבמקום שבו אני מרגישה נקי ובטוח, אין לי גבולות בכלל ואני צועדת בבטחה לקצה ההר.
אני אוהבת לחיות שם על הקצה. במקום שאין שיעמום ואין שגרת חיים, טוב לי שם, האתגר והמשימה.
עם מאסטר יש לי המון מזה, מהנגיעות בקצה האלו, וזה בריא לי וגם לנו. ולאופי הברדקיסטי שלי. ובסוף היום,
אנחנו יודעים איך לאזן אחד את השניה, למדנו איך לעשות בלאגן ולחיות בנחת, והאמת? אנחנו חוגגים על זה.
שינוי זווית :
חברות טובה זה משהו שקיים היום בטיפות קטנות, במקומות נסתרים, בדר"כ רחוק מאתנו.
קשה לוותר על אנשים טובים, קשה לוותר על חברות, וקל נורא להגרר סתם ככה למבוי סתום -
אז אתמול היתה לחיצת יד שרגשה אותי מאד - סוף סוף זה קרה וזה עשה טוב בלב לכולנו.
עוד נושא:
בעניין האיחורים השעון תמיד הולך נגדי, ורק אני יודעת כמה אני מתאמצת להגיע בשעה המדוייקת.
זה כמעט אף פעם לא עובד לי, מאסטר שונא את זה כל כך, אבל יותר ממנו, אני שונאת את זה.
אז אנא, אם מישהו מכיר דרכי טיפול ? ודרך טיפול זה לא ענישה. אשמח לשמוע, לנסות ולהצליח.
קצת תודות:
תודה לדי האנטר, שרץ אחריי עם העיניים ועזר למאסטרול להשגיח עליי. לולי פעלולי אחת זקוקה לצוות כמוכם.
קייל, רבאק קייל, פעם הבאה שאתה מנסה להכות אותי, אני שולחת לך את מאסטר - תזהר פשוש, זה כואב נורא.
אנוצקה וציטוס, גאה בכם כל כך ואוהבת אתכם. תהום כפרולית בלונדה, וגולינקה המדהימה, ואף ... מאסטר אף.
רבים וטובים, טובים ורבים, ורובם היו שם, גם הצמד שמתחתן בקרוב, וגם זאפי וחתולונת הכוסית וגם אייר כמובן.
יוצאים הביתה:
בדרכנו הביתה היתה שיחה שסוף סוף הצלחתי להוביל אליה, כבר כמה שבועות שאני כמעט מגיעה אליה ובורחת ממנה.
אז בלילה זה הגיע, וכנראה שזה היה בדיוק הזמן, קצת נחנקתי כשדברנו על דברים שעוד לא לגמרי החלמתי מהם,
אבל מאסטר היה שם, היה מאד קשוב, מאד מבין, ונורא רצה כבר לקחת אותי למקום שאולי יהיה חוויה מתקנת בשבילי.
זה ייחוד, זאת הרמוניה, להיות אחד בשביל השניה ב 100 אחוז, לחזק , להתחזק, לתת גב להושיט יד ולהוביל למקום נכון.
שוב פעם חרמנית:
כבר לקראת סיום השיחה, הרגש התחיל לעלות על גדותיו וכך גם זרימת הדם, לא יכלנו להתאפק, והנה זה מגיע.
דממת הבוקר, הגניחות שלי, ההנאה של מאסטר, זה יכול לשבור את העולם מה שאנחנו עושים, כמה בלאגן כמה.
סיבוב רצוף, המאסטר שלא גמר שעה וחצי לפני שבוע ...גמר פעמיים בהפרש של פחות מ 30 שניות. מאסטר מוכשר.
קצת לקראת סיום :
כאן תם ונשלם האירוע הזה. יום אהבה שמח עבר על כוחותינו.
היתה פיצוץ של מסיבה והיתה לנו מלא אהבה מכל צד - תודה אייר.
מי צריך יום אהבה:
האמת היא שאני לא צריכה שום יום אהבה בשביל להגיד את זה,
אבל גם היום, גם אתמול וגם מחר- אני אוהבת אותך מאסטר, המון.
זהו, גמרתי, הסוף:
גברברים ובננות, רק אהבה, והרבה. 
לפני 16 שנים. 15 בפברואר 2008 בשעה 23:43
