"בוא נחיה כאילו אין מחר
מה שלא יהיה, לא מתחרטים על שום דבר".
זה היה שבוע שלם שהעסקתי את עצמי במחשבות לא פשוטות ודרכי התמודדות,
הכל ורוד אצלי עד שזה מגיע לנושאים שנותנים לנו את היכולת לפקוח עיניים בכל בוקר,
עד שזה נוגע לנושא הבריאות, עד שזה מגיע לאנשים שחשובים לי, למשפחה שלי היחידה.
הלחץ שסחבתי על הגב שלי כבר שבוע, ירד לגמרי ממש לפני כמה שעות.
גיליתי שהרוב בכלל היה בראש הדימיוני שלי, דאגות שהמצאתי והתמודדתי מולן.
אני הרי מומחית בזה, מומחית בהתמודדות עם דאגות מיותרות. אבל וואלה,
הדאגות התפוגגו כמו כלום.הכל בסדר, לגמרי בסדר וכולם בריאים והכל מצויין,
אין מתנה גדולה יותר מבריאות לסובבים אותי. כשהם בריאים אני בריאה, ככה זה עובד בדיוק.
" כי חיים פעם אחת ...
החיים עוברים מהר והפחדים עוברים לאט."
החלטנו שהיום בשעות הערב, אני הולכת לחבק חזק את האיש שאני אוהבת כל כך,
הולכת להיות בשקט ונחת עם השומר ראש הפרטי שלי, היקר לי, האהוב עלייי והיחידי.
אני תמיד אומרת למאסטר שלפעמים צריך לעצור לשעה שעתיים את גלגל החיים,
צריך רגעים בהם לומדים מזה שקט, רגעים בהם אפשר להיות יחד בשלווה ובשותפות.
רגעים בהם אין עבודה, אין דאגות של פרנסה, בית ספקים לקוחות חשבונות ובעיות,
רגעים בהם אתה לומד שיש מישהו שמקשיב לך, לצרותייך והצלחותייך בעניין וקשב רב.
רגעים בהם רק צריך להניח את הראש - לא יותר. ולסמוך, ולבטוח, ולהיות. ולהאמין.
" אז בוא איתי עכשיו, נמריא לכוכבים
אפילו יום אחד, מספיק כשאוהבים ... "
מאסטר מסכים איתי לגמרי, הבעיה היחידה היא ששנינו יודעים שגלגל החיים רץ מהר,
זה כמעט בלתי אפשרי לתפוס אותו, לעצור אותו או להקפיא אותו, לרוב הוא חזק מאיתנו.
אבל אין וויתורים, לא לעצמנו ולא לגלגל, לא על האושר שלנו ולא על השגרה בחיי יום יום.
יש לנו מערכת יפה, שיש בה מקום לזמנים של הצלפות והילולה שעושים לנו טוב נורא, אבל לא רק ...
גם רגעי הפשטות, הנתינה, החברות והשקט, עושים לנו גיצים בלב ומאירים את ליבינו לשעות ארוכות.
" תיתן לי יד, אל תהיה עצוב ...
שנינו פה עכשיו, זה כל מה שחשוב ".
הלילה אני אהיה עבורך אדוני, הלילה הזה ולאחריו.
כמה שתרצה, כמה שתבקש לעצמך, כמה שיצטרכו גופך ונפשך.
אהיה לך, כי אני רוצה לתת לך. כי אני כאן בשבילך. לכל תאוותך.
אהיה לך אי השקט והפינה הפרטית לה כל אדם מייחל,
אמלא אותך בדלק לנוע הלאה, בחיוכים לימים טובים, אהיה לך, כולי.
" עזוב הכל, תבוא בלי שאלות,
דמיין שכל מה שנשאר זה יום אחד לחיות."
לפני 16 שנים. 23 ביולי 2008 בשעה 13:47