לא רק בלונדינית

החלטנו שהולכים לאכול ב"בולגרי" קבוצה של חברים, כל אחד יותר הפוך מהשני.

מזל שיש סאביות מוצלחות כמונו, אחרת גם לא היינו מוצאים איפה החננו את הרכב.

סחבנו איתנו משוגע אחד ראשי, שיכול להפוך עולמות אם בא לו, ובא לו.

עצרנו את התנועה בכביש, נהלנו רומן עם כל מי שבא מולנו והתוהו ובוהו חגג.

ה"משוגע" הראשי חשב שזה חובה שכולם ידעו מה אנחנו עושים בשעות הפנאי,

אז ככה הוא היה חייב לספר למוכרת במאפייה ולכל העוברים והשבים ש ...

"את רואה את כל אלה? לא תאמיני אבל הם מרביצים אחד לשני ובהסכמה..."

כולם הביטו בנו בחיוך ממזרי, מאסטר אומר שהם פתחו "עיני עגל .."

ולי בכלל יש תחושה, שהחבר'ה של אתמול, עוד יפתיעו אותנו במסיבה הקרובה.



" לקח לי הרבה זמן לדעת שלא תתבלבלי ואתמול נוכחתי לדעת בוודאות".

מאסטר אמר ולא הוסיף. משפט כזה שישאיר לי סימן בדרך שלנו.

עוד אמון נרקם בקצה שונה של מערכת. אמון עמוק יותר, חזק יותר.

הייתי שם כל כולי והוא היה לי כל כולו. לא התנדנדתי, לא התבלבלתי,

לא הרגשתי ששום דבר זז למקום שגוי. להפך,

הרגשתי שאני זוכה לתת לו במקומות שזה רגיש מאד לתת,

הרגשתי שהוא נותן בי אמון והולך איתי עד הקצה,

ולא, לא רק הקצה שלי, גם הקצה שלו. ועל כל אלו, הערכתי הגדולה אליו.

אז אני רוצה להודות לך על האמון שאתה נותן בי מאסטר,

כי יש דברים, שבכלל לא מובנים מאליהם, בטח לא אלו.



אתה עושה לי טוב מאסטר אוצר שלי, הבטתי בך שעות אתמול,

זה נכון שישבתי על הספה ונחתי קצת, אבל לא הורדתי את העיניים ממך,

ראיתי אותך רוקד ומחוייך ואת עינייך היפות שקועות בי.

וככה אני זוכה שוב ושוב ושוב להיות נוכחות לעובדה הזאת מלפני שנתיים וחצי,

העובדה הזאת, שבחרתי בך, שבחרתי נכון.



זה היה ערב משגע בלי הרבה סיבות,

זה היה מוצלח כי אתה איתי, כי אני שלך.

שיהיה לכולנו סוף שבוע קריר נעים ואוהב ...