ילדונת, פרח אהבה.
כשנכנסו למסיבה, מאסטר ואני, את נעצת בנו מבט קשוח, כאילו ביקשת שלא נתקרב.
אני לא יכלתי להתאפק וחייכתי אלייך כדי לקרר אותך קצת, ידעתי שמשהו חייב לעבוד.
את היית שקופה לי וראיתי לך בעיניים, שאת לא כזאת קשוחה כמו שאת מנסה לצייר.
תוך שבוע שבועיים הקשר הזה התקדם כמו מטוס סילון ונקשרנו נורא מהרגע הראשון.
שיחות לתוך הלילה, צחוקים של שעות, מפיקות מסיבות, מתייעצות ומטיילות בכל מקום,
שמרנו נאמנות כל אחת לטוב של השנייה ואהבנו וכיבדנו בלי להתבלבל לרגע.
את החברה הכי טובה שלי מזה מלא זמן, אולי מימי התיכון, חברות ללא תנאים וללא פרצופים.
למדנו המון האחת מהשנייה בזמן קצר, אנחנו יודעות שלא סתם נפגשנו, יש לנו המון שעורים ביחד.
ופתאום ככה באמצע, את טסה.
אני יודעת שאסור לי להיות אגואיסטית ולבכות לך כמה אני רוצה שתשארי פה,
אני יודעת שאני אפילו לא יכולה לבקש ממך לחזור הכי מהר שאפשר, כי אני רק רוצה את הטוב בשבילך,
אבל אני כן רוצה להגיד לך שלחברות שלנו, אין מדידה במרחק, ואני אחכה לך כאן עם חיבוק ענקי ואוהב.
אני מאד מאד אתגעגע אלייך, כל בוקר בערך, אזכר באמ אסים שלך לבוקר טוב ולשיחות שהם רק שלנו,
אני גם רוצה להגיד לך תודה, תודה שנתת לי להתקרב ונתת לי ללמד אותך על אהבה גדולה בלי תנאים.
אני אחכה לך, אנחנו נחכה לך, ושולחים לך ים של הצלחה ונשיקות. את החברה הכי בעולם, את חלק ממני.
שרביט שלי, אני תמיד כאן להדליק לך את האור ואת הדרך את תאירי בעצמך, אני אהיה שם, }{ רק תחזרי בשלום.
לפני 16 שנים. 5 באוגוסט 2008 בשעה 7:16