לא רק בלונדינית

מהצד שלה זה אמצע הלילה עדיין, היא לעולם לא מתעוררת בשעות הבוקר המוקדמות והוא יודע זאת היטב.

בשעות האלו הבית ריק, האוויר בחוץ נעים והבית קר מהמזגן שנשאר פתוח. השמש מציצה בין חריצי התריס. דממה ...

היא עטופה בגופיה ארוכה, שיערה הזהוב עוד רטוב מהמקלחת האחרונה ורק נשימותיה נראות מבעד לשמיכה.

הוא נכנס לביתה בשקט מופתי כמו רוח, נכנס לחדרה וסוקר את המקום במהירות, הוא מתקרב אליה ודוחף את ראשה

בכח לכרית וכמעט לא משאיר לה מקום לחמצן, הכל קורה כל כך מהר שהיא נאבקת למצוא חריץ בו תוכל לקחת עוד

נשימה אחת, ידיו כובשות אותה בכח ובמהירות, היא תשושה אך לא מוותרת לו ומתנגדת בעקשנות בכל כוחה,

זאת מלחמה מיותרת מכיוון שהוא גדול ממנה, ערני ממנה, חזק ממנה וכנראה גם עקשן ממנה.

בכל שניה שעוברת היא איבדה עוד קצת מכוחה, אך הוא לא שחרר מכוחו והמשיך להחזיק בה בכוח.

אחרי שקרע ממנה את החולצה וראה את גופה מתפתל לו בין הידיים, החל להכניס לתוכה אצבע והמשיך לעוד,

היא נעה בחוסר נוחות, מגישה לו את ישבנה, רוכנת על אצבעותיו, גונחת לתוך הכרית ומנסה לאטום את קולותיה.

בין הפחד לבין ההנאה, יש קו דק שמפריד וזה תמיד הרטיב אותה, את הכלבה שלו.

הוא העביר על גבה את אצבעותיו, אלו היו 10 השניות שלה בכדי לזהות אם היא מכירה את האצבעות האלו,

במהרה הוריד את בגדיו וביצע בה את זממו. את הגופיה הקרועה הכניס לפיה ומשך משתי הקצוות בזמן

שהוא קורע את חוריה. הוא הזיז וקיפל את גופה הרך לצורה שרצה בכל פעם. לחור שרצה להתעסק איתו,

עייפה ונכנעת היא היתה רפויה וקיבלה עליה הכל, חיכתה שיבצע את זממו, יתלבש ויעלם כמו רוח סערה כאילו

לא היה מעולם. לבסוף, גחן מעליה ונתן לה חיבוק ענק, "בוקר טוב כלבונת שלי" ... לחש לה, היא הביטה בו

בהתרגשות, לקחה עוד נשימה אחרונה, חייכה ונשקה לו בעדינות, הם התכרבלו ככה אחד בשניה עד שהשעון

צלצל והזמן לצאת לעבודה הקדים להגיע. זאת היתה הפנטזיה שלה מזה המון זמן, והוא לא שכח לעולם ... להגשים לה.


אין מילים גדולות יותר, ממילות התודה שאני רוצה להגיד לך מאסטר אהוב שלי, השכמת קום בשביל הפנטזייה הזאת,

והרי שאתה בכלל לא איש של בוקר ... אז תודה נשמה שלי, עשית לי בוקר מקסים מחרמן מפחיד ממריץ וכייפי ביותר ...

גם כפורץ וגם כפושע אתה מעולה, תזהר שלא תתפוס אותך שוטרת }{ תודה איש שלי, אוהבת אותך עד כלות, שלא ייגמר!